שלום וברכה,
מוכרחה לומר תודה שגרמת לי להבין שאסור לי להדחיק רגשות ושגם אם משדרים לי שאני לא צודקת, יתכן (ואני ממש בטוחה בזה) שאני כן צודקת.
אנחנו נשואים כמעט 20 שנה וכמו כולם עם עליות וירידות. אבל לאורך כל השנים יש נקודה אחת שמפריעה לי כל החיים ובעלי לא מבין (או לא רוצה) להבין את זה.
אני עובדת קשה מאד מחוץ לבית וגם בבית כמעט כל העול עלי. בעלי כמעט ולא נמצא בבית וכשהוא כבר מגיע הוא עייף והולך לישון כך שאני מרגישה שהחיים עוברים כמו סרט נע בלי שום ענין.
אבל אני חוזרת לנקודה שדברתי עליה והיא – שכל החיים אני מרגישה שהאנשים בחוץ יותר חשובים ממני. אם אני אבקש משהו או אנשים הם יהיו קודמים. ואני רוצה להמחיש את זה יותר: אני יכולה סוף סוף למצוא זמן לדבר איתו ולהיות באמצע שיחה ופתאום הטלפון מצלצל ואז – הוא בלי בעיה באמצע המילים שלי עונה, לפעמים אפילו בלי התראה, כי מה פרוש מישהו צריך משהו וזה כמובן חשוב ומעל הכל – חסד. אבל אם אני צריכה ממנו משהו דחוף והוא באמצע שיחה עם מישהו אני יכולה לנדנד בלי הפסקה והוא לא יענה וכשהוא סוף סוף יגמור לדבר או שהוא יחזור ואני כבר לא מעוניינת להשמיע או שהוא בכלל לא יחזור.
ועוד דוגמא: הייתי צריכה לנסוע מחוץ לעיר לצורך רפואי בקשתי שייקח אותי הוא כמובן לא כ"כ שמח כי יש אוטובוסים ולמה להפריע לו, אבל כשהוכחתי לו שאין אוטובוס שמגיע למקום וגם לא בשעות שאני צריכה הוא הסכים, אבל כאן מגיע האבל הגדול – הוא יודע שאין לנו כמעט זמן לדבר, הוא יודע כמה הזמן הזה חשוב לי כדי לדבר על דברים מבלי שהילדים לידינו וסתם גם שעת איכות. אבל מהרגע שהוא יוצא את העיר הוא עוצר בכל תחנה לטרמפיסטים, הוא יודע שזה מכעיס אותי כי מהרגע שעולה בנ"א לרכב אני משתתקת. אני לא יכולה לדבר כל מה שאני רוצה ואני גם לא יודעת מי הם האנשים ומה נשמע לאיזה אוזניים. אבל הוא לא מצליח להבין – מה פרוש? חסד!!! "ר' חיים תמיד אמר שזו השמירה הכי גדולה בדרכים". וגם אם בפעמים הבאות הוא נכנע, זה לא לפני שכעסתי באמת והוא בלית ברירה לא העלה.
מטבע הדברים בכל בית יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם אבל תמיד אני זאת שצריכה לדאוג גם אם מדובר בבנים שהוא אמור לטפל אבל אני יודעת שאם לא אני שום דבר לא יעשה ולא בגלל שלקחתי לידיים וגרמתי לו להתקפל כי ניסיתי הרבה פעמים בדווקא לא לעשות ולראות מה יקרה אבל שום דבר לא קרה זה פשוט חיכה לי. הנושא הזה גורם לי למרמור עצום עד כדי כך שלפעמים מרוב שזה מצער אותי אני פולטת ליד הילדים כשצריך לעשות למענם משהו שלא נעשה "בטח האנשים קודמים לך" אני יודעת שזה גרוע אבל אין לי כח כבר לשתוק.
אני יודעת שתגיד שצריך לדבר אבל דברתי עשרות אם לא מאות פעמים והיו פעמים שאפילו בכיתי ואמרתי לו חסד מתחיל בבית אבל הוא בשלו. אני חייבת לציין שבבית לא חסר לו כלום. הכל מוכן גם בלי שיבקש. ודווקא בגלל זה כואב לי הוא יודע כמה אני עובדת קשה – לא מגיע לי יותר יחס? למה אנשים יותר חשובים? אני משערת שתגיד שבנ"א אוהב לקבל יחס בחוץ אבל זה מוגזם. כתבתי נקודות קטנות אבל זה קורה בהרבה שטחים בחיים.
מכאן ואילך אם אתה מפרסם, אל תפרסם את הקטע הבא
****
ממש מתנצלת על האריכות ומבקשת שלא תפרסם את שמי.
הרבה הרבה תודות גם על דברים שאתה אפילו לא משער שעשית דרך התשובות שלך.
שלום רב,
חבל שאי אפשר לפרסם את הקטע הבא, כי הוא יכול היה להוסיף לאחרים כדי להבין את התשובה שלי.
הערה קטנה לפני זה:
כתבת כמו רבים את המשפט החשוב " אנחנו נשואים כמעט 20 שנה וכמו כולם עם עליות וירידות"
המשפט "המעולה" הזה. הוא לא נכון. כלומר קשר זה לא דבר אחיד ויש מצבי רוח וכו' יום אחד מישהו קם ככה ויום אחד מישהו לחוץ ממשהו וזה מוריד באווירה וזה מתבקש! אלו החיים.
אבל העליות והמורדות, זה נשמע לי יותר כמו טיולי ג'יפים על דיונות ענק, וזה לא "כמו כולם". לא צריך להיות "עליות ומורדות" אלא תנודות קלות. אנחנו לא חיים בלונה פארק.
ולשאלתך:
אין לי איזו הברקה לומר. אבל לפעמים יש חשיבות רק לסדר את הדברים בראש.
חסד בחוץ לא שווה כלום או שהוא מצווה הבאה בעבירה כשאין חסד בפנים.
ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י, כתב דברים בסגנון הזה (לא מצאתי כרגע את המקור):
"ישנם בני אדם הגומלים חסד עם כולם אולם עם בני ביתם אינם מיטיבים, וחושבים לעצמם שבבואם לביתם ייפתחו להם שערי גן עדן, אוי להם ואוי לנפשם, כי לא ידעו ולא יבינו שכּל מעשי החסד שלהם הבל!"
אני לא זוכר בדיוק איפה זה אבל הדברים ידועים.
בכל אופן זה נשמע שבעלך לא יודע להתמודד עם המצב והוא בורח ל"חסד". אולי הוא אוהב לעשות חסדים, אבל הוא כבר משתמש בזה לצרכיו!
הטענות שלך מוצדקות לגמרי וגם ההתנהגות שלך בעקבות כך מובנת לגמרי אך לא נכונה. אני לא מבקש ממך לשנות את התנהגותך כי כנראה לא תצליחי, אך תנסי כמה שפחות לחיות בצורה משובשת.
את צריכה לעמוד על שלך בצורה מכבדת. לעמוד על זה שיקשיב לך. לעמוד על זה שלא יהיו טרמפיסטים וחסדים. זה לא יעזור עד שתלכו לייעוץ, אבל יפחית מצבים. ובינתיים תדאגי לעצמך בכך שתעמדי על הדברים שאת צריכה (לא בצורה מזלזלת וכדומה).
לא יקרה כלום אם תלחצי אותו לא לעלות טרמפיסטים על חשבונכם.
מגיע לך יחס לא בגלל שאת עובדת קשה כפי שציינת וגם לא בגלל שאת מכינה לו כל מה שהוא צריך!
מגיע לך יחס כי הוא התחתן איתך.
בעלך נשמע לי איש טוב מטבעו (יש מלא סיפורים דומים לשלכם) אבל הוא לא יודע מה לעשות וכנראה מתפדח לבוא לייעוץ.
אני מאמין שמתישהו הוא ישבר ויזחל לייעוץ. גם כי קשה לו וגם כי זה לא ישתפר המצב הזה עד שתטפלו בזה יסודי.
אני מקווה שהתגובה שלי תסדר ותיישב כמה דברים.
(אם אתה -בעלה קורא את זה, אני ממליץ לך לבוא לייעוץ ואם לא נסה לקרוא את הדוח
"כך אני מסביר לגברים-איך להשקיע באישה".
אני מאמין שיש לכם גם בעיות בתקשורת שלא מעודדות אותך לדבר איתה ולכן צריך לתקוף את העניין מכמה כיוונים ובשביל זה צריך ייעוץ)
