אשה משתפת: "המסע שלי לגילוי האושר בזוגיות: מה היא באמת אחריות של אישה?"

מודיעה מראש – זה ארוווווך וכנראה לא הכל מתאים לפרסום

 

מנסיוני (17 שנות נישואין) היינו אצל מס' יועצים במהלך השנים

שמענו וקראנו חומר בלי סוף, בשלב מסוים הרגשתי שיש המון ידע

אבל מה זה עוזר לחיים אם לא עושים עם זה כלום?!

 

בשלב זה גם פניתי אליכם בשאלה, אם נראה לכם שתוכלו לעזור

והייתם כנים איתנו שאין דרך לגרום למישהו לעשות משהו.

בכל זאת בעלי היה אצלכם לפגישה קבוצתית, והחומר הנפלא

אוכסן יחד עם כל החומרים שצברנו במהלך השנים…..

 

ולא שלא נעשה כלום במשך השנים האלו, רק שזה היה בלי רצון

מחוסר ברירה, כי כך היועץ אמר, כי אני צריך לרצות את אישתי (מל' ריצוי)

ולכן שום שינוי לא החזיק מעמד ולא השפיע על האושר בזוגיות.

 

גם כשניסיתי לעשות תהליך לבד, כמו שהוזכר במייל הנ"ל,

השגתי אולי שלווה אך לא קשר ואושר זוגי.

(סוג של חוסר מלחמה אבל לא שלום, ממש לא שלום).

 

כמוצא אחרון פניתי למישהי שהתהליך אצלה נעשה בעיקר עם האישה

אבל במטרה לעורר בבעל את הרצון לעשות הכל למען הזוגיות.

דבר ראשון היא עובדת עם האישה להיות אישה, נשית ומודעת לצרכים ולרצונות.

שהאישה תבין ממה נובעים הצרכים והרצונות שלה וממילא תדע להביע אותם נכון.

ובד בבד האישה עושה ככל יכולתה לתפקד ולתת את מה שהיא יכולה לבעל, לבית ולקשר.

בשלב הבא האישה לומדת להביע את צרכיה באופן נשי שלא גורם להרגשת מחויבות או להתנגדות.

 

ברב המיקרים בשלב זה כבר יש אישה, ויש למי לתת וממילא יש רצון לתת ואז מתקדמים.

 

לדעתי עד כאן מתאים לפרסם, ומכאן אני אפרט איך אנחנו התקדמנו –

אצלנו כל הנ"ל לא עזר כי היה המון יאוש וחוסר אמון בכלום.

הגענו למצב שקיבלתי התר מרב לפתוח תיק בבי"ד כדי לתת צ'אנס אחרון לשינוי.

הודרכתי להעביר את המסר שהייתי מעדיפה שלא להגיע למצב הזה, והכי הייתי רוצה שנחיה יחד בטוב,

אבל אין לי דרך להמשיך כך בלי לקבל את הצרכים שלי, ואין לי רצון להכריח מישהו לתת מה שהוא לא רוצה.

ואין לי איך להיות אישה בלי שיש לי בעל, ואני רוצה לעשות את תפקידי ולהיות אישה.

 

זה היה קשה! אבל יום לפני הדיון הוא ישב עם עצמו וחשב וחשב והגיע להבנה שהוא לא רוצה להפסיד את הנישואין האלו

(כי כל הזמן הזה אני מתפקדת בנעימות ויותר ממושלם כמו שהודרכתי) והוא החליט שהוא עושה הכל פשוט הכל כדי להציל את המצב

ופה חל השינוי! מה שנקרא 'נפל האסימון'…

מהנקודה הזו הוא מניע ועושה ופונה לעזרה כשצריך ומתקדם ושואל מה עוד צריך ומה עוד אפשר וקרא שוב בחומרים שהצטברו אצלו…

 

עכשיו אנחנו בעצם עושים דיוק ותאום לקשר, כמו שאמור לקרות בשנה ראשונה.

וההבדל העצום הוא שלעומת כל השנים שאני הייתי היוזמת והדוחפת, וזה לא קידם אותנו לשום מקום

עכשיו, כשהוא הרוצה והיוזם זה כבר בניה, וזה מקדם ומחבר.

 

בזוגיות, האחריות להוביל היא על הבעל והאחריות על האישה היא לאפשר את הזרימה

כמו שפרטתם במדריך המושקע – לפי התורה הבעל הוא המשפיע (המחזר) והאישה המקבלת,

הוא צריך לעשות הכל כדי לתת וכדי לדייק את הנתינה בתאם לצרכים של אישתו

והאחריות שלה להיות כנה ולדייק אותו בנעימות כדי שגלגל האושר ימשיך לנוע

(ולא לבלוע צפרדעים למען השלום,ובגלל ש'אישה כשרה…' ובסוף הכל מתפוצץ, גם השלום…)

 

ומה שהגיב מישהו שהכל תלוי באישה, זה בדיוק מה שעברתי כל השנה האחרונה!

רק השאלה מה תלוי בה, הבחירות שבעלה עושה בחייו?  (ואולי גם להכנע למציאות הזו ולחיות בקורבנות ומסכנות, כי היא לא המשגיח שלו וכו')

או להפוך עולם כדי להוביל את בעלה למקום שהוא מלכתחילה רוצה בו רק היצר מפריע (בכל תחום)

(וכמו בתגובה שלכם על הטענה הנ"ל – זה לא אומר שהוא לא יתן את הדין על טעויות, רק בגלל שהיא לא הצילה אותו…)

 

סליחה על האורך…

מקווה שיהיה לתועלת