שלום הרב יעקב,
אני נשואה כ11 שנים, מתחילת נשואינו (אירוסינו) לא הרגשתי חיבור או כמו שנקרא קליק עם בעלי, קשה לכתוב את זה אבל אני לא מצליחה לאהוב אותו במובן הפשוט, וזה כמובן במשך השנים משפיע על ההתנהלות במודע ובלא מודע,
אני מנסה כן לעבוד על זה ולראות גם מה מפריע לי ולדבר איתו על כך. לפני שנה הלכנו לטיפול זוגי אך לאחר תקופה המצב רק החמיר בקשר ביננו והחלטנו להפסיק, יותר מצד בעלי שהוא לא נהנה כי היא הייתה מידי רגשית, כעת אנחנו מנסים שוב ללכת למטפל גבר אחר שהוא יותר שכלי ושוב בעלי לא נהנה וטוען שהוא מרגיש שכל העבודה והשינוי זה רק מצידו וכרגע זה עומד על ספק,
בכל מקרה אני מרגישה שאם היו דברים נחמדים וזורמים ביום יום בקשר זה היה מחפה על כך שאנחנו שונים מאד ולא מתחברים ברמה הטבעית. אך בגלל כל הקשיים של החוסר שביעות רצון אחד מהשני זה מחזיר אותי לזה שבכלל התחתנו בלי שרציתי וכולי וכולי ואין סיכוי לחיבור וכולי. ולהמשיך כל שבועיים לריב (שלדעתי זה נובע בגלל זה)
אשמח לעצה טובה והאם יש סיכוי במקרים כאלה להגיע לאהבה אחוה שלום ורעות ללא כל שבועיים מריבה שנגמרת לאחר שבוע.
תודה
בעילום שם
שלום רב,
השאלה שלך גדולה מידיי בשביל שאענה באופן מחייב.
צריך לפגוש אתכם ולהבין מה קורה לעומק.
הרבה פעמים:
לא מרגישים קליק גדול, מרוב לחץ שיהיה קליק…
ואז אין קליק אז מתחילים לבדוק בקפידה את ההתנהלות של מי "שאשם בחוסר הקליק" (והאשם הוא בדרך כלל מי שבצד השני של מחפש הקליק)
ואז מוצאים הוכחות בקשר המצדיקות את חוסר הקליק.
ואז מתמקדים בבעיות הללו והם בצירוף חוסר הקליק הופכים למהומה רבתי.
ומה יכול להיות?
יכול להיות שאתם מאוד מתאימים. ושצריך להפסיק לחפש את הקליק ההוא (11 שנים!)
ולהתמקד רק (עד כמה שאפשר) באיך לשפר את הקשר.
וכשהקשר יהיה משופר הקליק יכול להתחיל להקליק….
יתכן שבעלך חש בזה שהוא צריך להשתנות כדי להשיג את הקליק.. וזה מרגיש לו ניצול.
יתכן גם שאני טועה בכל התיאוריה הזו, אבל מה שצריך בכל אופן זה להתמקד בשיפור המצב ולא בשאלת הקליק… וגם לא לצפות ממנו שיעשה עבודה שתביא לך את ההרגשה של הקליק, אלא שפשוט המטרה שיהיה לכם טוב ביחד!
בהצלחה רבה!
יעקב
3 תגובות
יכולה לחתום על כל מילה. התשובה מעידה על ניסיון. אני נשואה 4 שנים, 2 מתוכם שרפתי על התחושות האלה. התחלתי לחיות ביום שהפסקתי לחיות סביבן והתחלתי לדאוג שיהיה לנו כיף. מיותר לציין שהאהבה הגיעה ובענק. נאמר שהנתינה מולידה אהבה. לא קליק שמגיע מהשמיים וגם לא תקופת אירוסין קצרה. הדבר היחיד שמביא אהבה הוא נתינה, השקעה, מחשבה.
(אגב, אצלי חיפושי הקליק נבעו ממה שהבנתי באינטואיציה כילדה, שאהבה מגיעה משום מקום. ככה מתחברים לחברות, ככה מתחברים לבעל, לא? וכשיצאתי לשידוכים, פחדתי לטעות, אז שמתי את השכל במרכז וחיפשתי את מה שהיה סביב העקרונות והרצונות שלי, מה שגרם לזה שהרגש לא נכנס לתהליך. ברגע שהתקרב מועד החתונה התחלתי להילחץ: רגע, זה בעצם בעלי. אני אמורה לאהוב אותו, לא? ואז התחיל הלחץ והמרדף אחר הקליק, שעשה בדיוק את ההפך. שלחתי אז שאלה לר' יעקב, קיבלתי תשובה דומה, אבל כנראה הייתי קטנה מידי בשביל להבין אותה. עד היום אני מצטערת על שנתיים שנשרפו, ומודה לה' שלפחות זה לא המשיך. 11 שנה זה די והותר, הגיע הזמן לגדול משם!)
איתך,
מישהי שאכפת לה.
וואו!!! איזו תגובה יפה!!! אני לפחות- אהבתי…
מזדהה לחלוטין רק מהצד הגברי
גם אני מחפש שנים ארוכות את "הקליק" המיוחל,
וארוכה וקשה היא הדרך,
בשנה האחרונה אני מנסה מאוד לשחרר לגמרי
ובמובן מסויים להשקיע בעצמי בלי קשר לזוגיות
ובלי ציפייה שבהכרח משהו מהותי ישתנה
וגם מוכן נפשית שאולי לא יהיה קליק
וסתם נהיה אבא ואמא עם ילדים חמודים