לפני כמה שנים פרסמתי את המאמר הזה וקיבלתי עליו הרבה תגובות.
עכשיו עברתי עליו שוב, עם כמה שינויים, ונראה לי שהוא נכון גם היום:
לא מזמן הייתי צריך לבדיקת דם שניתן לעשות אותה רק בהדסה עין כרם. זה לקח בוקר שלם – איך לא…
לא פעם כשמזדמן לי להיות בבית חולים, בפרט באלו הענקיים, יוצא לי לחשוב:
“אחחח… פעם הכול היה כנראה פשוט יותר. היו מגיעים לרופא אחד, בלי טפסים, בלי החתמות ובלי מדבקות.”
אולי אני טועה, אבל למה אני מספר לכם את זה? כי שוחחתי על כך עם אבא שלי לאחר מכן וספרתי לו שזה לקח בוקר שלם ופרוצדורות… והוא אמר לי: סבתא ז"ל (סבתא רבה שלי) הייתה אומרת:
"אנשים כל היום רצים. רצים. רצים. ולא יודעים לאן…"
המשפט הזה מאוד תפס אותי. כל כך נכון. גומרים פרויקט מגיע פרויקט חדש. לא בעניין של "לראות שחור" אלא שיש בחיינו דחפים בלי סוף.
למה אני מתכוון?
ישנם שני גורמים שבגללם אנחנו פועלים:
- כי זה דחוף
- כי זה חשוב
מרבית האנשים אינם מניחים לטלפון לצלצל מבלי שיענו… כי זה פשוט דחוף – יוצר דחף, אבל האם זה חשוב? בדרך כלל לא מאוד… ומבחינת סדר העדיפויות זה פחות…
אם לדוגמה, אתה מטייל עם בן זוגך היקר לליבך – זה באמת פחות חשוב מלהתייחס אליו.
יש אנשים שפועלים רק לפי מה שדחוף, אנשים אלה בסוף מאוכזבים.
לעומת זאת יש דברים חשובים שאינם דחופים לנו, כמו בדיקת מזוזות, כמו לקנות מתנה ולכתוב מכתב לבן זוג שלנו, כמו לגשת לייעוץ בנושאי חינוך וזוגיות, כמו להתייחס יותר לילדים שכה יקרים לליבנו. אבל זה לא כזה דחוף, אז אנחנו לא עושים.
המשמעות היא, כשאתה חי לפי הדחוף, אתה מנוהל על פי לחצים ודחפים ולא על פי מה שאתה באמת רוצה! אתה מנוהל ולא מנהל את עצמך!
מכאן השגיאות החמורות שאנשים עושים, הם פשוט הולכים לפי הדחוף רוב הזמן יום אחרי יום ושנה אחרי שנה ואז… יום אחד הם מבינים דברים ומאוד מאוד כואב לי לכתוב את זה!
יום אחד הם מבינים ש"חבל שלא התייעצתי לגבי הילד ההוא יותר מוקדם"
כמה אני שומע אנשים שאומרים "חבל שלא הקשבתי אז כשאמרו לי"
כמה אנשים מגיעים אחרי 20 שנות נישואין כושלים, מגיעים כבר עם הנשמה בחוץ (מסכנים), אבל הם לא הגיעו עד עכשיו כי זה היה רק חשוב ולא דחוף. ולצערי בסוף משלמים את המחיר על כך שהזניחו את הדברים החשובים להם.
כמה קל לעזור לזוג שנשוי פחות שנים! 20 שנה זה הרבה! 15 שנה קלאסי, 10 יותר קל, 5 קל בהרבה, ושנה ראשונה קלי קלות!
אבל את זה אני יכול לספר עד מחר… אם האדם חי לפי מה שדחוף לו כרגע, הוא יגיע רק כשזה יהיה דחוף לו, הוא יגיע ”על ברכיו“ (לצערי הרב!) ויאמר “זה כבר לא אפשרי המצב הזה“ רק כשזה כבר יהיה הכי דחוף לו בחייו.
מניסיוני, ניתן לסכם את ההתמודדויות של אנשים בסוגיית שלום בית: בחוסר ידע, ובחוסר הדרכה במציאות שלב אחרי שלב, ובלמידת הפרדת "הרשויות" הבאות: זוגיות, חינוך ילדים, כלכלה, דחפים שונים.
האם יש כאן משהו דחוף?
התשובה פעמים רבות היא "לא כרגע" לפי ראות עיניו של האדם. כרגע הוא רואה דחיפות לשלם חשבון חשמל, לדבר עם הרבה של הילד, לעבור את החגים, ואחר כך להירגע קצת…
לא דחוף. אבל האם זה חשוב? כן חשוב מאוד!
אז למה אתה לא עושה מה שחשוב לך?
האם לא יהיו לכך השלכות בעתיד?
אנא בבקשה, אל תנהל את חייך לפי משברים ודברים דחופים,
אם תנהל את חייך לפי מה שחשוב לך ולא דחוף לך,
אתה תראה שכמעט אין לך דברים דחופים בחיים,
משום שהם כבר יטופלו על ידיך בזמן מוקדם יותר!
זהו מעבר לחיים שלווים בהרבה!
והכי חשוב שלא מדובר בשינוי משמעותי בחייך, מלבד סדר העדיפויות כפי הבנתך.
אנא ענה בבקשה, בכתב תשובה על השאלה החשובה:
מהו הדבר החשוב שאילו היית עושה אותו באופן קבוע (והיום אתה לא עושה אותו כי הוא לא דחוף) היה מביא שינוי עצום בזוגיות שלך?
מתוך האפשרויות הבאות, בחרו באפשרות המודגשת:
חשוב ודחוף.
חשוב ולא דחוף.
לא חשוב ודחוף.
לא חשוב ולא דחוף.
"אנשים כל היום רצים.
רצים. רצים. ולא יודעים לאן…"
ואם תוך כדי הקריאה אתה מרגיש שהזוגיות שלכם חשובה, אבל כבר הרבה זמן לא מספיק דחופה כדי לעצור ולטפל בה – אולי זה בדיוק הזמן לבדוק את זה לפני שזה נהיה דחוף באמת.
אפשר לקבוע פגישת התאמה ראשונה, שבה נבין יחד מה קורה אצלכם, האם נכון להיכנס לתהליך, ומה הצעד הבא שמתאים לכם.
לפרטים וקביעת פגישה – השיבו למייל הזה או התקשרו ל־054-8482997.
תודה שקראת!
יעקב
