קיבלתי תגובה מקורא (על הפוסט "מה עושים כשאין פרטנר לשיחה בזוגיות?") שטען שאולי במקרה מסוים מדובר בבעל עם בעיית תקשורת עמוקה יותר, ואולי אפילו משהו שדורש אבחון מקצועי.
אני רוצה להבהיר משהו:
לא כל דבר הוא בעיית תקשורת.
לפעמים יש באמת בעיות תקשורת.
לפעמים יש קושי רגשי.
לפעמים יש חוסר מודעות.
לפעמים יש פערים בין גבר לאישה.
לפעמים יש הרגלים לא טובים.
ולפעמים יש דברים בסיסיים יותר שצריך לבדוק.
אבל לקפוץ מהר מדי למסקנות כמו “יש לו בעיה”, “הוא לא מסוגל להבין”, “צריך אבחון” – זה דבר שעלול להכביד מאוד על בני זוג.
כי ברגע שאישה שומעת שהבעיה אולי הרבה יותר עמוקה, זה יכול להוריד אותה לייאוש עוד לפני שיש כיוון מוצק.
וברגע שבעל מרגיש שמדביקים עליו תווית, הרבה פעמים הוא נסגר עוד יותר.
לכן בעיניי צריך להיזהר מאוד.
לא להתעלם.
לא לטשטש.
אבל גם לא למהר לאבחן מרחוק מתוך כמה שורות.
בזוגיות צריך לבדוק קודם מה קורה בפועל:
האם הוא באמת לא מבין?
האם הוא מתגונן?
האם הוא מרגיש מותקף?
האם היא מסבירה בצורה שהוא יכול לשמוע?
האם יש ביניהם היסטוריה של אכזבות שכבר צובעת כל שיחה?
והאם יש כאן דפוס שחוזר על עצמו או תגובה נקודתית?
רק אחרי שמבינים את התמונה יותר לעומק, אפשר לחשוב מה הכיוון הנכון.
ולכן אני אומר בזהירות:
לפעמים צריך ייעוץ מקצועי.
לפעמים גם צריך בדיקה עמוקה יותר.
אבל לא כל קושי של בעל להקשיב לאשתו אומר שיש כאן בעיית תקשורת מהסוג הזה.
לפעמים הדרך עוד רחוקה מאוד משם.
