שלום,
אני לא מאמינה שאני שולחת לך שאלה, אבל המציאות חזקה מכל דמיון –
מקווה שתבין:
אני ובעלי שונים מאד האחד מהשני, לרוב טוב לנו יחד ומדי פעם מתפוצץ.
כשמתפוצץ – אני פתאום קולטת שבעצם גם בזמנים שטוב לנו אנחנו לא באמת מנהלים שיחות ומדברים שיחות עומק משמעותיות,
אלא זורמים עם החיים מבלי להשקיע בהם. למה זה קורה?
במהלך השנים מה שקרה – דיברנו הרבה וראיתי שהוא בכלל לא מבין את הלך הרוח שלי, לא מבין בכלל למה לדבר על כל מיני דברים, בעצם אם לא אני אז היינו מדברים 50% ממה שאנחנו מדברים (וגם ככה אנחנו לא מדברים הרבה כמו שציינתי) היינו יושבים ומנהלים שיחות, מסיקים מסקנות, לא נדבר על זה שגם תוך כדי שיחה אני ממש רואה על בעלי שזה בכלל לא מעניין אותו (ולא סיפרתי לו סיפורי סבתא, אני לא הטיפוס. בד"כ זה היה בנושאי זוגיות, חינוך ילדים וכדו') אלא שלא עוברים יום יומיים וכל מה שסיכמנו והחלטנו ודיברנו מתמוסס ולא קיים, ואני לא מדברת איתך על דברים שהוא צריך לשנות את עצמו ולהתגבר כמו בחינוך ילדים שתמיד אפשר לטעות ובאמת לא פשוט ליישם החלטות, אלא בדברים טכניים פשוטים ישימים וקליטים.
חוויתי עוד אכזבה ועוד אכזבה ועוד יאוש, זה הגיע למצב שהיו פעמים שאמרתי לבעלי שאני לא רוצה אפילו לדבר כי אני לא רוצה להתאכזב אח"כ. ומה הוא עונה לי? "אם את באה בגישה שלילית, אז בטוח שלא יצא מזה שום דבר טוב, תהיי חיובית" – שזו גאונות במשך שנים לאכזב ולאכזב ואז כשבן אדם אומר לך שהוא מפחד שוב להתאכזב זה מה שאתה עונה לו.
ועכשיו – אני שואלת אותך, מה אני אמורה לעשות???????????? הנפש שלי לא תעמוד בזה לאורך זמן, אני גם ככה מרגישה על הקצה, אתה קולט את העניין?
לדעת שאין לך פרטנר ושותף, שאתה יכול לדבר יומם וליל כמה שאתה רוצה ולא יצא מזה שום דבר.
אשמח לתשובה כתובה – (בקשר לייעוץ עם בעלי, אתה מבין שאני כבר לא תולה בזה תקוות, כי שוב תהיה לי תקווה שהנה – יהיה שינוי קטן ושוב אני אתאכזב)
אם התשובה תהיה מפורטת יותר אם תפורסם, לא אכפת לי שתפרסם בלי פרטים כמובן (איזה קלישאתי)
רקע: נשואים 7-8 שנים + שלושה ילדים.
שלום,
קודם כל לשלוח שאלה זה לא כזה אסון… זה לא שיצרת משהו לא קיים. פשוט אמרת את האמת שלך בקול וזה צעד חשוב, נכון ואמיתי. כך מתחילים לפתור בעיות. בהכרה בדבר.
המבנה הזה שתיארת הוא מאוד מצוי ויש עכשיו הרבה קוראות שאומרות לעצמן "שזה ממש מזכיר להן את הזוגיות שלהן". אולי לא בדיוק כך, אבל הרעיון.
והרעיון הוא, שאת כאישה (בד"כ) הרבה יותר מפותחת רגשית ממנו כגבר ואת יותר אשפית בתקשורת ויותר דברנית והוא כנראה פחות חזק בזה וזה יוצר פער.
את נבהלת מהפער וכנראה לחצת אותו או שהוא נלחץ – זה לא משנה מי הלחיץ ומי הלוחץ זה בדרך כלל הדדי, כי ברגע שהדיבורים לא נושאים פרי – הטבע ללחוץ, ואז כשאת לוחצת את הלחיץ הוא אובד עצות מבחינת מיומנות הקשרים שלו (כנראה) והוא עונה לך על הגישה השלילית שלך במקום על מיומנות התקשורת שלו.
לצערי אני רואה במשך שנים, גברים שלא לימדו אותם מה זו אישה או צורת תקשורת נכונה.
העולם מתקדם, יש בינה מלאכותית, ושכלולים, אבל בתחום הזה. אני לא רואה שזז הרבה. שוב ושוב אני רואה גברים שצריכים הכוונה פשוטה.
פשוט מעולם לא חינכו אותם לזה (ואת הבנות דווקא יותר. מי שיש לו בת בסמינר שישווה אותה לבן בישיבה ויראה במה היא מתעסקת כל היום – בקשרים. ויראה במה הבן מתעסק כל היום – בהישגים)
ואולי גם יש צדק בדבריו שכשאת במצב כזה ומתפוצצת שוב ושוב אז בסוף את גם בגישה שלילית.
ובקיצור:
אם לא תדברי איתו – תרגישי לבד ולא מוצלח כי לא קורה דבר
ואם כן תדברי איתו – אם הוא לא יתנהל נכון, את תגיבי לו חזק והוא שוב יתנתק.
זה מבנה קלאסי של זוגות שבאים לייעוץ
ובהחלט שיש תקווה בהרבה מאוד מהמקרים.
כמובן שזה תלוי בשיתוף הפעולה.
אבל את צריכה לחשוב האם את יכולה לצאת מהמבוך הזה, של:
לא לדבר – תוקע אותי
וכן לדבר – מסבך אותי
אם לא. אז צריך לעשות כאן צעד אחר ולדעתי לקבל עזרה.
תודה שהארת עיניי נשים רבות!
ותהי חזקה ותנסי ייעוץ טוב
בהערכה יעקב
לפגישות – 054-8482997
לשיחה קצרה איתי (בתשלום-פרטים כשמחייגים): 077-421-3168
