תגובה משעשעת שקיבלתי בעקבות המייל על הנטייה של בני זוג לאבחן זה את זה על הרצף או כנרקיסיסטים, גם בלי אבחון מקצועי.

מה עושים כשבן הזוג שותק דווקא כשאנחנו מחכים לתגובה? למה השתיקה כל כך מכאיבה, איך נוצר מעגל של שתיקה ותסכול, ומה אפשר לעשות כדי להתחיל לצאת ממנו?

שלום לך ר' יעקב היקר! אנחנו מאוד נהנים לקרוא ולהחכים מהמיילים שלך תמשיך לזכות את עמ"י רצינו להתייעץ איתך בנושא די נפוץ בקרב זוצי"ם האם

בהודעות אנחנו קוראים את המילים, אבל לא שומעים את הטון ולא רואים את הפנים. לפעמים זה כל ההבדל בין בירור קטן למריבה גדולה. הרבה מריבות

כמעט אי אפשר לחיות ביחד בצורה בריאה בלי לבקש שינויים. אם בעל מאחר ולא מודיע, מותר לאשתו לבקש שינוי. אם אישה משאירה את רוב האחריות

בחופשה נמצאים יותר שעות יחד, אבל לא תמיד רוצים את אותו הדבר. אחד רוצה להספיק ולראות כמה שיותר. השני רוצה סוף סוף לנוח. אחד צריך

לפעמים פונה אליי אדם ואומר בערך כך: „אני כרגע פגוע מדי. אין לי כוח להגיע לייעוץ, ואין לי כוח לשמוע שוב מה אני צריך לשנות.

כשאני שוכח משהו – הייתי עמוס. כשהוא שוכח – כנראה לא מספיק אכפת לו.   כשאני שותק – אני רק צריך זמן להירגע. כשהוא שותק

אחרי המייל ששלחתי על הבעל שמשקר קיבלתי כמה תגובות. כתבו לי: אולי היא מביכה אותו. אולי היא חוקרת אותו. אולי בכל פעם שהוא מספר על