פתאום הבנתי את אחד הקשיים העצומים שיכולים להיות בקלות למי שהוא בן יחיד:
ילד ממשפחה עם עוד ילד חוץ ממנו ומעלה, הוא מרגיש פחות מחויב להוריו מבחינה מצפונית. אבל כשזה ילד אחד הוא יכול להרגיש שכל פעולה שלו זה כל עולמם של הוריו כי אין להם עוד מישהו בעולם חוץ ממנו. הוא יכול להיכנס לתסבוכי אשמה אישיים מרוב מחשבות על כך שהוא כל כך משמעותי בחיי הוריו – עליו נופלת כל המילה שנקראת "ילדים ונכדים וצאצאים" – רק עליו ובלבד. ואם הוא לא טוב הוא גורם להוריו דברים רעים לא נקודתית כילד מתוך X אלא בו זה מתחיל ובו זה מסתיים והאחריות היא עליו.
וואו, כמה מתח זה יכול להיות.
אם פגשתם מישהו כזה תוכלו לנסות להבין אותו יותר…
2 תגובות
זו אחת המעלות במשפחה ברוכה, על רוב הילדים אין זרקור מבקר, והם יכולים לחיות בצורה נינוחה יותר
צריך לזכור שלילד יחיד יש עכשיו את הזכות לקיים מצוות כיבוד אב ואם בית"ר שאת וגם המעלה של הקושי