אשמח לייעוץ ראשוני דחוף:
שמי ח. אני נשואה שנה ו-* חודשים.
זכיתי בבעל מדהים, אוהב ותומך. אני מאד מעריכה אותו.
הוא הרבה מעבר לכל הציפיות שהיו לי לגבי בעלי. זכיה בפיס.
הזוגיות שלנו נפלאה ברוך ד', תמיד עובדים ביחד ומתקדמים.
אנחנו מאד אוהבים ומעריכים האחד את השני ואף מבטאים את זה.
יש 2 נושאים שמאד מציקים לי והם קשורים ביחד.
ד' עוד לא זיכה אותנו בילדים ובעלי לחוץ מזה ברמה היסטרית לדעתי.
אנחנו מאד הפוכים בהתייחסות שלנו לנושא הזה. כמה שהוא לחוץ – ככה אני רגועה
כמה שהוא היסטרי – ככה אני אדישה. בטבעי, אני טיפוס מאד מאד רגוע
ואני מוכנה לשלם הרבה כדי לא להרגיש לחץ ולשמור על רוגע.
אני לא רואה שום סיבה להילחץ מהעניין הזה ואני מחכה בסבלנות שהקב"ה
יחליט שהגיע הרגע וזה טוב עבורנו. לא מפריע לי שלכולם יש ולי אין.
טוב לי בחיים והכל נפלא.
בעלי לעומתי, לחוץ מאד. כבר מהחודש השני לנישואין הוא חכה, אולי החודש זה יקרה?
אחרי חצי שנה, הוא קצת נכנס למתח אבל לא מדי ואחרי שנה התחיל הלחץ הגדול.
מבחינתו שנה זה היה המקסימום כי לכל החברים שלו בשיעור היו ילדים בטווח הזמן הזה
והוא היחיד שעדיין בלי.
התגובה של בעלי למצב הזה היא התייעצות עם כל הרבנים והארגונים שיש ועצב עמוק שמתבטא בכך שהוא לא מדבר איתי אפילו כמה ימים.
אותי זה כמובן משגע בטירוף, אני מרגישה כל שניה כמו נצח. אני מנסה לדבר איתו והוא לא משתף פעולה.
וכשהוא נהיה כ"כ עצוב בהתחלה אני מנסה להבין אותו וכשזה ממשיך זה עובר לכעס גדול עליו
על איך שהוא מתנהג וכמה שלא איכפת לו ככה לצער אותי (אני מבינה בשכל שזה מגיע מכאב שלו
אבל הלב שלי מרגיש זוועה) וכשזה עדיין ממשיך כל מה שאני רוצה זה פשוט לברוח ולחזור כשהכל יגמר
לא מסוגלת להרגיש את השתיקות שלו. חשוב לומר שכשהוא נכנס למצב שתיקה גם אני מחזירה לו באותו מטבע
ויש לי פנים עצובות וכועסות וכמובן שגם אני שותקת (גם כי אני כועסת וגם כי בעלי לא מדבר איתי ואין לי עם מי לדבר)
אני מרגישה שבעלי מאד חלש בעניין הזה, שהוא לא גבר שאפשר להישען עליו ולשתף אותו
במקביל, לאחר שנה מהנישואין בעלי נסה מאד לשכנע אותי ללכת להיבדק אולי יש בעיה כלשהיא שמונעת את הכניסה להריון.
אני התנגדתי בתוקף ואמרתי לו שהרבנים אומרים להיבדק אחרי שנתיים ויש דברים שיכולים להסתדר לבד
עד שנתיים. אגב, הוא ברר אצל רבנים וזה מה שאמרו לו. לאחר כמה חודשים, החלטתי שבשביל לשמח אותו בלבד
אני מוכנה ללכת להיבדק אם זה יוריד ממנו מתח ויעשה אותו יותר שמח ואני לא אצטרך לעבור את השתיקות האלו
רק שמה שהיה בפועל הוא בדיוק ההיפך, עשיתי את כל הבדיקות שהרופאה אמרה לי וכל פעם אחרי בדיקה
ושהיינו אצל הרופאה הוא היה יוצא עם פרצוף עצוב ומצב רוח באדמה. זה מאד תסכל אותי כי גם עשיתי משהו בניגוד לרצוני
וגם קיבלתי בדיוק את מה שרציתי לברוח ממנו, אז בשביל מה כל הטרחה הזו? לאחרונה ממש הוא התחיל להבין
שזה לא בסדר ככה להגיב לי אחרי כל פגישה עם הרופאה אז הוא היה מתנצל אח"כ אבל התגובה הראשונה תמיד הייתה שלילית בעיניי.
לפני ראש השנה הוא בקש סליחה על כל מה שהיה ואמרתי לו שאני מסוגלת לסלוח רק אם הוא מבטיח לי
שיותר לא יהיו שתיקות כאלו ושהוא ידבר איתי דוגרי על מה שמפריע לו. הוא לא הבטיח אבל אמר שישתדל מאד.
מילה שלו זו מילה אז קיבלתי את זה. בפועל, במקרה הראשון שהיה שוב משהו בנושא הזה הוא שוב שתק ואני ביקשתי
ממנו לצאת לסיבוב. מאד רציתי לנקוט בגישה אחרת אבל לא הצלחתי. הוא טען שאני מנצלת את ההבטחה מראש השנה
שהוא לא ישתוק (לא הבנתי למה זה נקרא ניצול, הוא הבטיח כדי לקיים, לא?) ולכן הוא חייב לדבר עכשיו. הוא לא שתף פעולה
וגם ככה העצבים שלי היו מתוחים יתר על המידה וכשהוא שאל אם הוא יכול לחזור לבית אז הטחתי את המפתחות על הריצפה ופשוט ברחתי ממנו לשעה. לא הייתי מסוגלת. נגמרו לי הכוחות. בנקודה הזו הבנו שעשינו טעות גדולה לאורך כל הדרך אם הגענו לכזה מצב.
אני לא רוצה ולא יכולה לשנות אותו. אני רוצה להשתנות בעצמי ואחרי כל ההקדמה הזו אגש לשאלות שלי:
- איך אני יכולה להתמודד עם השתיקות הארוכות או הקצרות שלו?
- איך אפשר למנוע אותן מראש?
- איך אני יכולה להבין ולהכיל אותו למרות שאני הפוכה ממנו?
- בגלל הרגשות השליליים שהצטברו לי סביב הנושא הזה, הרצון להביא ילדים די התרחק ממני ואני בטוחה שזה מעכב.
מה אוכל לעשות כדי שארגיש את הרצון הזה בי?
מה עושים אם בעלי לא מדבר איתי?
תודה ענקית!
שתזכו לעזור לבניית בתים נאמנים בישראל
מתוך שמחה ואהבה תמיד
ח.
שאלה כואבת מאוד!
אתייחס לזה בכמה חלקים:
תקשורת ובטחון
חשוב לי שתדעי ושבעלך יידע. בעל שלא מדבר עם אשתו ובוודאי כמה ימים זה עוול!
שתיקה אצל גברים היא שונה ומה שבעל מרגיש שאשתו לא מדברת איתו יום אישה מרגישה את הקושי הזה בחצי שעה!
מבחינתי זה קצת התעללות – אבל אני סלחני כלפיו כי הוא כנראה לא מודע לזה.
ואחרי הכל בתחילת חיי הנישואין להגיב כך זה מוגזם ממש! כי אני לא רוצה לדמיין מה יקרה כשהחיים יהיו יותר מורכבים. אני רוצה שהבסיס שלכם יהיה יותר חזק מכאלו תגובות קשות!
המצב הזה הוא לא נשמע לי טוב! סליחה שאני אומר! ומקווה שאני טועה!!!
אני מבקש שתדברי עם בעלך על זה ותסבירי לו ששתיקה אצל גברים זה שונה ושכתבתי לך שהמצב הזה חמור ולא תקין. אולי זה "קצת" יזעזע אתכם אבל עדיף כך מאחרת! בשבילכם. בשביל הילדים שלכם ובשביל הקוראים היקרים לי כל כך.
אולי חלק מהקוראים לא מבינים מה ההתפרצות שלי… אבל באמת שזה כאב גדול לאישה.
אצל נשים תחום התקשורת זה תחום שקשור לפחד. תקשורת אצל אישה זה נותן ביטחון. וחוסר תקשורת זה ההפך מביטחון. זה שם אותה במתחים ופחדים. כך זה בדרך כלל.
אם אתה רוצה "להעניש" או לומר נפגעתי בדרך שכזו- האמן לי שחצי שעה זה איום מספיק גדול בשביל אישה. (לא כולן שוות אבל בהחלט זו רוח הדברים!).
טיפוסים
עושה לי רושם שבעלך הוא מסוג האנשים שחיים "במגדל פיקוח" ונקודת המוצא שלו שצריך לזהות את הסכנות בהקדם!
ואת בדיוק הפוך ממנו החיים שלך בסגנון "הכל בסדר הכל טוב, ואם חלילה ייפול טיל על הראש נתמודד…"
וזהו קונפליקט חזק אבל גם משלים חזק.
כשיש קשר בריא במצב כזה הרי שהוא יקבל ממך את הרוגע והאיזון של לא להיכנס עם עצמו לסחרור. ואילו את תקבלי ממנו כשצריך את ההתעוררות ולא להיות כל כך אדישה. ואני לא מתייחס למקרה הנוכחי אלא באופן כללי.
במקרה הנוכחי זה נראה שזה גורם לכם פיצוצים השוני הזה.
ולכן אני חושב שאת צריכה לתת לו להסתחרר לבד. להבין אותו אבל לא להישאב ביחד איתו ולהרגיש טוב עם עצמך שאת כמו שאת. אל תאבדי את האופי שלך בגלל הסערות שלו. ואין בכך משהו רע שאת מייצבת אותו. יש בזה משהו יפה שנקרא "עזר כנגדו".
לגבי שאלותייך:
- איך אני יכולה להתמודד עם השתיקות הארוכות או הקצרות שלו?
תשובה: כפי שכתבתי את צריכה לדבר איתו שזה לא בא בחשבון לחיות כך. ולדעתי אם ביניכם זה לא נפתר, זה מצריך ייעוץ עד לנרמול המצב הזה.
- איך אפשר למנוע אותן מראש?
את צריכה לדבר איתו רק על העצב שלו. "אני מבינה שכואב לך, איכפת לי שכואב לך, איך אני יכולה לעזור לך" מבלי להישאב לזה. תזכרי שזה סחרור שלו ולא שלך. את תישארי חזקה בשלך כי זה מה שטוב לשניכם. לך ברור למה זה טוב. ולו כי מספיק יש לו את עצמו על הראש.. הוא לא צריך גם לראות אותך מתרסקת" בפרט כשאין לך ממה. תאמיני בעצמך ותישארי מחוברת לעצמך. זה הדבר הכי בריא לך ונדמה שאת מסוגלת לזה! (אם הוא לא שותק כמה ימים שכאן זה כבר בעיה שלו).
- איך אני יכולה להבין ולהכיל אותו למרות שאני הפוכה ממנו?
עניתי לך על זה כשהסברתי על האופי השונה שלכם. הוא כנראה רואה את הכל בחיים מראייה של ספקנות ולכן הוא נמצא "במגדל פיקוח" ובמגדל פיקוח אתה מפקח על הנעשה ומתקשר לרבנים וכו' זהו אורח חיים. (לפעמים האורח חיים הזה יוצא משליטה כשזה נעשה לפחד וחששות פרנואידים שהכל מסוכן מאוד וצריך להיזהר באופן מוגזם ואז הפתרון זה להחזיר את האדם רק להיות ספקן ולא פרנואיד).
- בגלל הרגשות השליליים שהצטברו לי סביב הנושא הזה, הרצון להביא ילדים די התרחק ממני ואני בטוחה שזה מעכב. מה אוכל לעשות כדי שארגיש את הרצון הזה בי?
העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך: אל תנסי לרצות שיחזור לך הרצון לילדים. פשוט תשלימי עם זה. אין לי רצון ולא נורא. אם הרצון ירצה שיבוא. אם לא לא.
זה כמו לרדוף אחרי הכבוד שזה בורח… אם תרדפי אחרי לרצות ילדים תגלי שזה רק בורח יותר…
לא מזמן היה אצלי חתן שהוא היה בחרדות מכך שהוא לא נמשך לכלתו. הפתרון שנתתי לו: תפסיק לבדוק אם אתה נמשך אליה. ככל שתבדו את זה אתה תמצא משהו בה שלא מושך בה. כי הרי אתה מחפש את מה שאתה לא נמשך אליו- אז בטוח שתמצא משהו.
כשאני צובע את הבית מידי פעם אני רואה כל פגם קטן בפרט שאני על הסולם והאף שלי צמוד לנקודה הבעייתית. זה בגלל שאני זה שצובע אז התפקיד שלי שזה יהיה צבוע אז אני בודק איפה לא בסדר… אבל בשביל אשתי או בשבילי עוד שבוע אין שום בעיה עם צביעה לא מושלמת כי הפסקתי לחפש את הבעיה…
אל תחפשי את "הבעיה שלך" שאת לא רוצה. כי אז תמצאי חלק בך שבאמת לא רוצה (בגלל מה שנגרם מזה עם בעלך).
לכן ברור שאת אישה נורמלית שרוצה. אבל קל לך לראות למה את כבר לא רוצה…
בקיצור תפסיקי להתעסק עם זה…
בהצלחה רבה עם הכל!
יעקב שקולניק
37 Responses
אני מרגישה ממש כמו התיאור של הזוג כאן, באופי שלי ושל בעלי,
גם לי קורה השתיקות האלה, (אני לא במצב שלכם אבל בכל זוגיות זה כנראה עלול לקרות..) אבל אני מרגישה שזה קורה במקרים קיצוניים שממש "עליתי על כל העצבים" שזה כשלעצמו לא קורה הרבה…
וזה פשוט משגע הגישה הזו של השתיקה, הוא חושב שבבוקר, זהו הכל עבר ונגמר ומבחינתי עדיין לא התחלנו לפתור את הבעיה שהיתה אתמול.. ואם אני אנסה לדבר על זה, הכל יחזור על עצמו… וחוזר חלילה.. מנסיון.. וזה ממש מבאס.. ואני גם לא מוצאת את הזמן הנכון לומר לו ולהסביר לו את זה..
תמיד מחכה לקרוא את התשובות שלך לשאלות הקוראים,
המון תודה על העצות השוות!
אחלה תשובה ושאף אחד לא יתנסה בע"ה
נוגע מאד ללב הכאב הגדול
יתכן שהיה מקל קצת על ההרגשה
פשוט לשאול אותו כשהוא מתכנס בתוך הפחדים
אתה כועס עלי????האם אני אשמה בזה??
ואז מיסתבר שהוא יאמר חס וחלילה!!
ואז האשה לא תרגיש את שבעלה מאשים אותה בשתיקה שלו
סביר להניח שזה חלק גדול מהכאב ואלי לפעמים עיקר הכאב
חוץ מהכאב הגדול של החסר בתקשורת
נפלא!!!
ברור שהבעל צריך לאזן את החרדה- לטובתו ולטובת השלום בית
אבל החלק הכי חשוב להבין שלפעמים עצמת הרגשת החרדה והכאב
הם כל כך גדולים- שהוא באמת כרגע לא מסוגל להגיב בצורה ענינית ולהצליח לתקשר
[ בהרגשה הפנימית שלו למרות שהוא רוצה הוא מרגיש שהוא לא מסוגל]
פחד וכאב יכול ממש לשתק את הבן אדם
וכמו שרבי יעקב שליט"א הציע ללכת להתייעץ
ומיסיון אישי -רבי יעקב שקולניק שליט"א זה כתובת מצויינת ליעוץ!
[חבל סתם לסבול…]
שתיקה זה אלימות לכל דבר בתור בעל שאישתו שותקת עליו לפעמים אפילו כמה ימים זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות בזוגיות מבחינתי אפילו יותר מאלימות פיזית
כואב
אבל אני שמחה לשמוע את התשובה
כמה חשוב!!!!
אני גם הייתי שותקת ונעלמת כשנעלבתי מבעלי
ובעלי הסביר לי שזה לא צורה אנחנו מדברים על הכל בכנות
וזה פותר כל בעיה
אני מאוד נהנית מהמקצועיות של היועץ שקולניק! אבל מכיון שזה אתר פתוח לכולם אני חושבת שיש מקום לצנזר מעט את השאלות כמו השאלה הזו! השואל/ת נותנת כמה שיותר אינפורמציה כדי לתת תמונה רחבה יותר ועל שקולניק לצנזר מעט….. לדעתי!
לדעתי, דווקא מצוין שכתוב בהרחבה, כדי להבין עד הסוף את השאלה, ואין צורך לצנזר!!!
אני מאד מזדהה עם התחושה
אולם בתור אחד שלפעמים נכנס למצב דומה של שתיקות (לא לגמרי אבל תשובות קצרות וכדו'),
מבירור עם עצמי נראה לי שזה מצב שקורה מהצטברות של ארועים שכל אחד מהם לא נפתר והוכל (מלשון הכלה) ואז זה סוג של פיצוץ
כי יש אנשים שמתפוצצים וצועקים ויש כאלה שננעלים ומשתתקים,
אין ספק שזה לא מוצדק אבל מי שלא חווה את התחושה לא יבין את המקום בו נמצא האדם ששותק בעצמו
ולכן אני מזדהה מאד עם התשובה של הרב שקולניק על לדבר על הכאב ולהסכים איתו
{במאמר מוסגר יש קושי מיוחד בהתמודדות כגון זו שאין את מי להאשים שמאד קשה ללא עזרה לפרוק את הכאב והאכזבה בצורה נכונה וזה חלק מהגורמים לשתיקה וההתכנסות משום שאני לא יכול לצעוק על מישהו אז אני אוכל את עצמי מבפנים}
נהנה מאד מהעלונים ומהפוסטים המיוחדים ובמיוחד מהחוברת ההבדלים שממש האירה את עיני בהרבה דברים
תודה רבה
גם אני לפעמים לא מדבר עם אשתי, כי אני מרגיש שאין לי ברירה
אם אדבר איתה היא תמשיך להצדיק את מה שעושה ולא להצדיק את מה שאני עושה ומתנהל
לכן הברירה היחידה שלי כבן אדם שלא רוצה להיות סמרטוט, זה לא לדבר איתה כמה ימים
ושתבין שהתנהגות כזו או אחרת לא באה בחשבון
ולגבי השאלה יכול להיות שאת פשוט רואה רק את עצמך…
לא שופט אף אחד רק נקודה למחשבה
תגיד, אתה נורמלי?
הרגע הסבירו לך ששתיקה זה יותר גרוע מהתעללות פיזית (שזה גם גרוע מאד לכשעצמו), ואתה ממשיך להצדיק את זה? ועוד להאשים את השואלת באכזריות של בעלה?
מסכנה אשתך.
ממליצה לך לקרוא בספר של הרב קוואס על עד כמה גרועה שתיקה של הבעל בזוגיות.
(ואתה עוד שותק כמה ימים)
אתה דחוף צריך יעוץ בשלום בית וללמוד הרבה בנושאי שלום בית זה נראה שאתה בכלל לא יודע מה זה אשה
סיפור עצוב באמת…
בתור אחד שקרוב לתחום של המתנה לילדים אני עובד עם אחד המכונים בארץ… ראשית אתייחס למה שצוין שעד שנתיים לא בודקים… זה לא מדויק בעליל וכן מומלץ לבדוק בדיקות ראשוניות כבר אחרי שנה פרטים והדרכה ניתן לקבל במכונים השונים בארץ…. ההיסטריה של הבעל בהחלט מוגזמת וגם התגובות שלו א פורפוצנליות בכלל, מה שמעלה חשד שאולי יש לו בעיה שהוא לא סיפר עליה ולכן זה כל כך מלחיץ אותו הלוואי ואתבדה… באופן כללי אין בכלל מה להלחץ מאחרי שנה ללא ילדים, היא לא ציינה את הגיל שלהם אבל נשמע שהם די צעירים וגם אם לא לא כך מתנהגים זה רק עושה יותר גרוע… הלחץ הזה כמו שהיא כתבה בעצמה..
אני מציע אולי לשאול אותו אם יש רב בישיבה שלו או אחר שיהיה מוסכם על שניכם
לשאול אותו לגבי זה
אני מציע שזה יהיה רב שהוא אוהב שגם יוכל לתת לו על הראש וגם להכיל אותו וכ"ו
אני כ"כ מבינה את הקושי, אני הייתי מאד לחוצה אחרי חצי שנה וה' נתן לנו לחכות עוד 4 שנים מאז…
אבל היה שלב שהבנו אני ובעלי שאם לא נשמח במצב הקיים אז כשיבואו הילדים (ובעז"ה הם יבואו השאלה איך ומתי… כאחת שקצת מבינה בתחום, בימינו אין כמעט בעיה שאי אפשר לפתור כמובן עם סיעתא דשמיא) נרגיש תחושת החמצה גדולה על הזמן שיכולנו להינות ביחד, להכיר אחד את השניה טוב יותר, לצאת לסיבוב מבלי להשיג בייביסיטר/ולארגן עוד אלף דברים…
ובאמת מרגע שהבנו את זה החיים נהיו פשוט יפים, אנשים הסתכלו עלינו ברחמים ואנחנו צחקנו על זה- עד זה שהם חושבים שאנחנו כל היום יושבים ובוכים…
הדבר הכי חשוב זה תקשורת טובה ובריאה, וכן כשיש קושי מותר גם לכאוב ולבכות ביחד -ומתוך כך מתרוממים. אסור בשום פנים ל"העניש" אחד מבין הזוג בשתיקה רועמת כי היא כואבת יותר מצעקה!
והיום כשני מחזיקה את הילד שלנו בן 4 חודשים אני כ"כ מודה ה' על הזמן שהרווחנו לבנות את עצמינו קודם ואת הקשר שלנו בשונה מזוגות אחרים שכ"כ מהר נהיו הורים ומרגישים שלא היה להם מספיק זמן לעצמם.
הלוואי שנזכה להשלים עם הנהגת ה' (להתפלל ולהשתדל אבל להבין שהכל מאיתו!)
בשורות טובות!
אני מומחה בתחום הפסיכולוגיה והטיפול רגשי.
אני חייב לומר שהאבחון והניתוח שלך חדים ומדוייקים. ממש תענוג לראות את זה.
זוגיות הוא כמו כמעט כל דבר בחיים. !
יש מי שזה בא לו בקלות וכמעט בלי עבודה, ויש מי שיידרש לעבוד על העניין עבודה שזיפית.
לפי השאלה זה נראה שאתם שייכים לקטגוריה השנייה וחשוב שתהיו מודעים להנ"ל ולא תתכחשו יש לכם פה אתגר גדול. אם לא תעבדו על העניין מחכה לכם 80 שנות של גיהינום עלי אדמות ל"ע.
לגבי הבעל קל לקטלג ולומר שיש לו בעייה רגשית כזו או אחרת חסם מסוים. אבל מה שנראה זה שהוא "במצוקה גדולה מאוד" והשתיקה זה הכלי היחיד שעומד לרשותו ולכן הוא משתמש בו.
הייתי ממליץ שתנסי לעזור לו לדבר לו לסתור את דבריו אלא לתת לו גב ותמיכה שיש הבנה בצד השני
לגרום לו להבין שעומדת לרשותו כלי נוסף וזה דיבור. וגם אחרי שיאמר את מה שהוא יאמר שלא ירגיש שהערך שלו יורד בעיינך חלילה כי זה יחסום אותו מלדבר.
כל אדם יש באישות צדדים יותר חלשים ויתכן שהצד הזה של תקשורת במצבי לחץ חלש עצמו
זה לא אומר כלום על הבנאדם יש בעיות יותר קשות שאי אפשר לחיות איתם.
זה משהו שאפשר וודאי לעבוד עליו
בהצלחה רבה
בעיה רגשית היא לא קיטלוג.
והראיה שאתם בעצמכם אמרתם:
"הוא במצוקה גדולה מאוד והשתיקה זה הכלי היחיד שעומד לרשותו"
לזה קוראים בעברית בעיה רגשית שלא מצליח להתמודד עם הרגשות שלו ולהביע אותם ולפתור אותם ולדבר עליהם
ובזה טיפול רגשי יכול לעזור בס"ד
מנסיון אישי נשים יותר שותקות כשהן נעלבות או כעוסות
ואם הבעל לא מתנצל זה רק מתגבר
אבל לפעמים זה גם תלוי במצב הרוח של האישה
הכח להכיל את עצמה ואת הכעס שלה על הבעל(לא בטוח שהיא צודקת אבל זה משתחרר עליו) תלוי מאד במצבה האישי
הפתרון הוא לנסות להרגע ורק אז לפעול
אחרת כל טעות אפשרית יכולה לצאת מהתגובה לכן אני חושבת שבעלך שותק
אני לא מצדיקה את השתיקה אבל זה צד להבין את המהלך הזה
"מה שמעלה חשד שאולי יש לו בעיה שהוא לא סיפר עליה ולכן זה כל כך מלחיץ אותו הלוואי ואתבדה…"
ציטוט מאחד ההודעות
רציתי לחלוק על המשפט הזה -כי זה מישפט שיכול לגרום חשדות מיותרות ועצם החשד הזה פשוט מנותק מהמציאות לחלוטין!!!!!
השכל הישר אומר שסביר שהתגובה הרגשית של הבעל צריכה איזון-
ומיסתבר שיש לו קצת נטייה מוגזמת לפחד מדברים ולאבד פרופרצייה –
אבל זה מהסוג תגובות הנורמליות לחלוטין לאנשים שהם קצת יותר חרדתיים [כונתי לומר שהוא התרגל לתבניות חשיבה יותר פאסימיות בחיים והוא צריך לייצר בעצמו הרגלי חשיבה יותר אופטימיים-זה הכל]
והוא איש נורמלי לחלוטין!!!!
רק פחד מסויים קצת השתלט עליו -ובהמשך בס"ד הוא יצליח להבין את מקור החרדה ולהחזיר לעצמו את השליטה על הרגשות
בדיוק כמו שעכשו לא נתחיל לפחד אולי עוד רגע נהייה רעידת אדמה???
כך לא אמורים לחשוש שהבעל הסתיר משהו !!!!
רק מה – יש חששות שההגיון והשכל הישר אומרים שלא אמורים לחשוש לזה ביכלל!!!!
צודק!!!!!
שאלה כאובה ותשובה מעמיקה ומדהימה.
אוסיף את חלקי כאחד שעבר המתנה של 5 שנים ולאחריה לידה שקטה בתשיעי לא תקפ"צ
הבעל בסיפור הזה מנוהל מלחץ חברתי ומפחד בגלל תאוריות מוקדמות של מטרת נישואין כדי לפרות ולרבות וכדו' , אחרי הכל גבר מופעל על פי רוב בחייו ע"י הגיון וכשמסדרים את הראש וחושבים אחרת החיים נהפכים למאושרים
וכאן אפשר להפוך את הקערה ולתת מבט חדש לנישואין ואני מקוה שר' יעקב יסכים ויאשר ואולי גם הקוראים.
מטרת הנישואין העיקרית היא שכל אחד יעזור לשני להגשים את עצמו בעולם. כל אחד משלים את החסר שבשני אבל כדי שכל אחד יביא את עצמו לעולם בכוחות שלו וביכולות שלו. [לבד זה פחות אפקטיבי].
הבורא נותן לכל אחד את הדרך המדויקת להגשים את עצמו וכוחותיו בעולם בדרך המיועדת לו יש מי שמגשים את עצמו עם ילד שנה אחרי שנה בני הזוג נבנים ומעצימים זה את זה ע"י שותפות בהורות וחינוך. יש שהבורא בחר להם את ההשלמה ע"י המתנה לשידוך ורק ע"י ההמתנה הם יוכלו להגיע לבנית הקשר הטוב ביותר והגשמת כוחותיהם לעולם כנשואים.
ולדעתי כל זוג שמתמודד עם ציפיה מתמשכת להורות אין זה אלא אתגר לבניה משותפת בדרך הזו בלבד שהבורא בחר להם להכיר את האשה על כל תכונותיה להכיר את החיים מהזוית הנקבית ולחילופין האשה מזוית זכרית לראות עולם שלם, ללמוד את שפת הנישואין, את השפה הנשית, לעמוד על ההבדלים המהותיים שבין המינים כמפורט בחוברת המופלאה 'הבדלים' של ר' יעקב. וכו' וכו' ללמוד את האשה, וללמוד את הבעל וללמוד דרך כך את החיים
וזו מתנה עצומה מתנה מופלאה שהופכת כל ריב לאתגר, כל ויכוח להעמקה, כל קושי ונסיון לחיבור עמוק יותר, וכל אכזבה מחדש לקרש קפיצה, כל קרש קפיצה לקשר…
כשהמטרה היא אחרת, הדרך קלה יותר, כשיש אינטרס משותף שעובדים לבנות אותו ע"י דיבור ושיחה אז החיים מקבלים משמעות אחרת מכניסים אלקות ואמונה לכל בור חשוך ומאירים את האפילה.
מה גם ואת זה כבר הזכירו בתגובות הקודמות שהקליטה להריון נעשית בדיוק בדרך ההפוכה שאותו בעל מתנהג והוא בלי משים ובשוגג מרחיק את עצמו מהנושא, כפי שכבר הצליח להוכיח ברצון העגום שאשתו יצרה.
לו חכמו ישכילו כל הזוגות המצפים, הבורא נתן לכם הזדמנות פז, שנים של בניה, שנים של הכרה מעמיקה אל תעברו אותם בשינה, אל תפספסו ותחמיצו, גלו את המתנה שמסתתרת בהמתנה, ותפיקו את התועלת המירבית לעצמכם להגשים את עצמכם בעולם.
[כמובן בד בבד חובת ההשתדלות וכו' וכו' נצרכת ויש לפעול תמיד כפי הנדרש, אבל זה לא סותר שאת התקופה צריך לעבור עם תכלית ומטרה והכל מקבל אור חדש].
סליחה על האריכות ויש לי עוד הרבה תאוריות מעבר לכך בנושא, תודה על האפשרות להתבטאות כאן. בהצלחה לכולם.
אני מאד מעריכה את השואלת ולדעתי צריך ללמוד ממנה
א. למרות שהקושי אצלו היא מנסה להתמודד עם עצמה ולשנות את עצמה ולא אותו
ולא נגררת להאשמות מיותרות שלא מביאות תועלת לעולם
ב. למרות הכל היא מעריכה את בעלה ורואה ולא שוכחת את הדברים הטובים שלו
ג. לא מתייאשת, הולכת בודקת מתייעצת
כל הכבוד ושיהיה רק בשורות טובות!
לכבוד הרב שייקה שכתב
"שתיקה זה אלימות לכל דבר"
לא הצלחתי להבין את הפרשנות הזאת
א.ממה נפשך אם הגבר מרגיש שהשתיקה של האשה זה אלימות !
לכאורה חייב להיות שיש בדרך כלל קשר רגשי טוב ועמוק מאד ביניהם
ולכן מאד מפריע לו השתיקה..[אם יש קשר טוב כנראה אין אלימות…]
ואם אין קשר רגשי טוב ביניהם
אז לא נראה לי
שהגבר חווה אלימות בשתיקה…????
ב. למה להיות פאסימיים ?!
לכאורה כשהאשה שותקת
כי קשה לה לתקשר בסיאטוצייה שהם נקלעו
או שהיא חוששת שאם היא תדבר היא תתפרץ בביטויים לא נשלטים. אז היא מעדיפה לשתוק..-
ולכאורה כשלבן אדם קשה משהו ולכן הוא שותק זה לא מוגדר כאלימות!!!
ג.עצם החוייה של הכאב הנוראי מהשתיקה של האשה זה גם סוג של פרשנות
ויש בחירה איך לפרש וכתוצאה מהפרשנות שלו כך הוא ירגיש…
לכבוד הרב א. ל.
ניכר מדבריך שאף פעם לא חוית שתיקה של כמה ימים ולפעמים שבועות מאשתך אני שמח בשבילך
אין שום קשר לרמת הקשר הריגשי ביננו כשהאשה שותקת בצורה הפגנתית במשך זמן כל כך ממושך
וגם אם קשה להתמודד עם סיטואציה מסוימת אז תשתקי כמה שעות או אפילו יום עד שתחזרי לעצמך ואז נדבר על זה או שלא . מקובל עלי אבל לשתוק בהפגנתיות כשהבעל מנסה בכל דרך אפשרית לרצות ולפייס ונתקל בקיר של שתיקה אני מאחל לך מקרב לב שלא תחווה את זה אף פעם.
ובקשר לפרשנות של החוויה זה נחמד מאד לכתוב את זה אבל זאת עבודה קשה מאד עובדים על זה.
הרב שייקה צודק מאה אחוז!
שתיקה שה אפי יותר מאלימות פיזית !! נקודה!!!!!!!!
מאחל לכולם לא להתנסות..
תשובה מצוינת אבל אני חושב שאולי חסר כאן התיחסות לנקודה שכל החרדות שלו מתחילות כי לכל ה'חברים' שלו יש ולו אין כי אם חייו הפרטיים ימשיכו כך בהסתכלות על השכן או החבר זה מתכון בטוח לחיי מיסכנות ואומללות תמידית!!
מה לעשות שהאדם הוא ייצור חברתי ותחשוב על זה שבכל מפגש עם חברים כולם אבל כוללללללללללללם מרחמים עליו זה מאוד קשה בכלל בחיים כ"ש בילדים ……..
אני ממש מבקש סליחה מעומק הלב
ולא התכונתי ח"ו לפוצץ מוגלה כואבת – באמת שלא
ולא התכונתי להקטין את הכאב -ולהתכחש לכאב
ואדרבה כפי מה שאתה מתאר זה יכול להיות כאב מאד מאד גדול
זרקתי באופן כללי מבט אופטימי על הנושא של השתיקה
ובהחלט נכון התיאור שאתה מתאר שאז זה כאב עצום
ויתכן אפילו שזה יגיע לכאב נוראי שממש קשה לשאת אותו
ח. היקרה,
לפי התגובות ניתן לחשוב שלבעלך יש חוסר מסויים מכל מיני בחינות,
נראה לי שכדאי מאוד לשים את הדברים ברורים,
לפי כמות הנתונים כמובן אי אפשר לדון, אבל ככל הנראה בנאדם נורמלי ביותר! אין לך מה לחשוש ולהכנס למחשבות אפלות שאולי נפילה ח"ו או לכעוס על קיצוניות,
ככל הנראה כל הבעיה היא בעיית תקשורת שכדאי ומומלץ ללכת לטפל בה לטובתכם, החיים שלכן יהיו יפים יותר, אין מה לחשוש, בסיעתא דישמיא תראו אח"כ שהחיים יפים וזורמים יותר, עצה קטנה- הרב שקולניק עושה את העבודה נפלא, תוכלו לגשת אליו ותהנו מהמך חיים מתוקשרים וחלקים יותר
תהיי רגועה, יום מקסים
שלום,
קודם כל, מעריכה אותך ח' בכל מאודי על השיתוף מעומק הלב. שולחת לך כוחות ותפילות להצלחה, סיפוק ושלווה.
כאשת מקצוע טיפולי, בעלת תואר שני, ברצוני להתייחס לנושא האלימות שהועלה כאן.
בוודאי ששתיקה רועמת, יש בה פן של אלימות ואף נקראת בשפה המקצועית PASIVE AGRESIV שמשמעותו – פאסיבי אגרסיבי. לעיתים נראה שרק מי שמשליך חפצים וצורח הוא תוקפן עם אגרסיות. מסתבר שזה לא כך. והימנעות עלולה לעורר קושי רגשי עצום.
בנוגע אליך ח' יקרה, מבינה מאד את גודל התקווה ועומק האכזבה שלך ושל בעלך (כן, גם שלך! הוא אמנם 'לקח' לעצמו את ככככללל תפקיד ה'ממתין' והשאיר אותך מרוקנת בלי רצון להמתין, אבל בתוך תוכך וודאי שאת שותפה לתקווה הזו.) ויחד עם זה, לא שייך שהוא ישליך עליך את הקושי הרגשי. אלו דפוסים לא סתגלניים, שבמהלך החיים עלולים לצוץ שוב ושוב, כמו שכתב לכם הרב ש'. עוד לא פסעתם פסיעה בעולם הגדול. אם כל קושי ינענע את עולמו והוא יסתגר בתוך עצמו, לא תוכלו לנהל חיים תקינים.
חשוב שתהיי אמפטית לקושי שלו ויחד עם זה, תסבירי לו, שמה שיקל עליו, זה דווקא השיתוף. היכולת להיות עם זה יחד. להשיח את הלב, לפתוח את הכאב. ולא להשאיר אותו לצבור מוגלה. כשהוא ילמד לתקשר נכון, יהיה קל יותר.
מלבד זאת, סוברת שיכולה מאד לסייע התערבות של איש מקצוע וכדאי לא לוותר על כך. ולא לדחות זאת. צבירה של טעינות כזו עלולה להיות הרסנית.
בתפילה לסיעתא דשמיא בכל!
יש הרבה מצבים בחיים שאנחנו במצב המתנה: שידוך, עבודה, ילדים, דירה וכו' השאלה היא איך עוברת התקופה….אפשר לנסות לעבור אותה בצורה חויתית עד כמה שניתן …..שאח"כ תשאיר לנו זכרונות נעימים….ואפשר רק להתמסכן להתלונן, לבכות ושכוללללםםם ידעו וכולםםם ירחמו…..
אני אישית מכירה בחורה שמעט התעכבה בשידוכים…..לבנתיים בזמן הזה של הרווקות עבדה ש"נ יצאה לטיולים פינקה את עצמה שמחה וצחקה על הפגישות וההצעות….. בקיצור עשתה מיזה כביכול עניין וצחוק וביננו זה ממש לא תמיד קל ומצחיק, זו תקופה של המון ציפיות ואכזבות……אבל היא לא רצתה למסכן את עצמה ושירחמו עליה….ובתור נפש קרובה אני יודעת שבתפילה ובלילה שלא רואים הייתה שופכת את כל הכאב שלה….ב"ה התחתנה והיא מאושרת ואת התקופה של השידוכים היא זוכרת ממש לטובה….. בחירה של כל אדם איך להתמודד עם מצבים בחיים…
רוצה להכיד שזו נשמעת אישה עם כוחות על! ואיך שהיא נותנת את עצמה ועושה מעצמה למען העניין הזה זה מדהים.
לוקחת על עצמה את העניין ובודקת מה היא יכולה לעשות בלי לדרוש ממנו כלום!
שאפו, לא מכירה הרבה כאלו!
וואו. איזה כואב וקשה.
אני חייבת להגיד לך ש-המתנה זה בעצם מתנה.
תחשבי לך שאישה בהריון בחודש שישי כבר כל כך רוצה ללדת. אין לה כוח יותר. אבל ללדת עכשיו זה לא לטובתה. היא חייבת להבין שהיא מחכה כדי לשבח את המתנה המושלמת, התינוק שלה.
ככה אנחנו, כל אחד למה שהוא מחכה. זה רק בשביל לשבח את מה שנקבל מה'. הוא אוהב אותנו ומכין לנו כל כך הרבה פינוקים ושפע ברוחניות ובגשמיות.
בשורות טובות, מהממת.
רוצה להגיב ששתיקה היא ההפך מבכי של אישה שתיקה היא אופינית לגבר גם בכי וגם שתיקה הם מצב שבו המתמודד בקושי לא יכול להביע את עצמו ושתיקה היא לא אלימות היא קושי בהבעה אילו בעל זה היה יכול ויודע להביע הוא היה שמח בכיפליים להביע את עצמו הרי זו תגובה קלאסית של גבר אבל פה זה חריג והוא צריך טיפול רגשי עמוק א .בלדעת איך לבטא את עמו ב. הוא חרדתי מאוד וגם שהאשה תכנס בעז"ה להריון הוא יהיה בחרדות ללכת לבדיקות ואין לזה סוף לכן הוא צריך לעזור לעצמו [הרי הוא מבין את הבעיה שלו כמו שהיא סיפרה על ערב ר"ה והוא בודאי רוצה לעזור לעצמו ]ונראה לי שחלק גדול מהשתיקות שלו זה בגלל שהוא מתמודד עם עצמו
חשוב לציין שיש מושג כזה שגבר מידי פעם צריך להבלע ב"מערה" שלו, להיות שם לבד עם עצמו ועם מחשבותיו.
זה קיים באופי הגברי. כמובן שזה לא מצדיק בכלל את ההתנהגות של הגבר הנ"ל, וגם לא בתדירות הגבוהה הזו. וכמובן שהוא צריך לעבוד על מידותיו.
רק יש לקחת את זה בחשבון, ולא לחשוב שהוא עושה זאת בכוונה או מרוע.
מובא מתוך הספר גברים ממאדים נשים מנוגה.
נ.ב.
מדוע אי אפשר לעשות על תגובה דיס לייק? (כשאני חושבת על תגובה שהיא לא נכונה)