תראה באיזה בית אשתי גדלה…

אני ממש מזדהה עם הניתוח שלך וחושב ששווה לי לבא לאיזה פגישה בעז"ה.

אני נשוי 7 שנים ב"ה מרוצה בד"כ כמובן שיש זמנים של עליות ושל פחות עליות אבל בגדול זו האופציה היותר טובה עם המעלות ועם החסרונות.

 

אבללל יש דבר שנראה לי כבלתי פתיר השווער והחמות…

כנראה שכשהם התחתנו עוד לא היה עלונים של הר' שקולניק וכך לא יצא להם לראות ולקבל תזכורת שיש צורך לעשות ריענון בנישואים.

 

ואם אני יגדיר את זה הם חיים בצורה לא בריאה בכלל אני כחתן ראשון יצא לי לראות מריבות בניהם ללא סוף והיא… יכולה לצחוק או ללעוג לו לידינו להחליט בשבילו וכו' וכו'.

 

אחרי איזה 3 שנים הערתי שזה לא מכובד לצחוק על השווער וכו' ותועלת כמובן לא יצא מזה.

אני רוצה להדגיש הם אנשים צעירים בתחילת שנות החמישים אבל הביזיון…..

ועוד דבר שמוסיף לקושי של החתנים לראות את כל זה זה שהשווער אדם חשוב רב קהילה מכובדת ר"מ בישיבה גדולה ועוד…

 

ולעומת זה אני גדלתי בבית תקין (לדעתי) ראיתי רק.. כבוד בין ההורים וברור לי שהיה מח' אבל… זה היה בחדר סגור כך שלא ידעתי ברוב הפעמים על מה מתווכחים ומי אמר מה ובסופו של יום היה מילה אחת בבית וגיבוי מלא בין ההורים וברור שלא היו ולא ראינו פגיעות בין ההורים.

הבעיה שלי… זה שאני מרגיש שהסביבה שאשתי גדלה בה השפיע עליה וגם אם היא יודעת שזה לא צורה נורמאלית וטובה מ"מ זה קופץ לה בהתנהגות בנינו ויוצא לה לדבר אלי לפעמים בצורה גרועה. מבזה. ומשפילה…

ויותר גרוע שזה גם ליד הילדים שהגדול כבן 7.

וכמובן שניסינו ייעוץ ספרים ועוד…

והיא הולכת לייעוץ גם לבד אבל הרגשת ליבי שכמעט בלתי אפשרי לשנות אינסטינקט שגדלה איתו 20 שנה בבית הוריה.

וברגע שדברתי עם אשתי על המצב הזה בבית הוריה כמובן שמיד היא נכנסה לקונכייה שלה ולא שיתפה פעולה….(בהחלט מובן)

וכשאני מדבר עלינו ואני מסביר לה את עוצמת ההשפלה שאני חש שהיא מדברת אלי בצורה לא מכובדת…. היא עונה (כשיש עת רצון..) מה אני יעשה זה קפץ לי ולפעמים היא פשוט שותקת (אולי זה מתנצלת).

 

אבל תכלס' השינוי לא באופק.

אז מה עושים?????

תודה. ועוד תודה

שלום לך,

ותודה על השאלה!

אם מדברים על רבני שכונות וכדו'. צריך להבין שכשהם במצוקה יותר קשה להם לפנות מכל אדם רגיל. זה מאוד משפיל אם נניח הרב של השכונה יגיע ליועץ מהבית כנסת שלו.. אז הם באמת במצוקה! והפתרון זה להביא את היועץ אליהם הבייתה כמו עוד מישהו שבא לשאול שאלה..

ולשאלותיך:

אשתך הולכת לייעוץ לבד

מציע לך להצטרף לייעוץ! זה לא טוב שהיא לבד. אני בטוח שגם אתה תוכל לקבל כלים איך להתמודד עם המצב. אני לא בעד שאישה תלך לבד. צריך את שתי הצדדים. כמו שחיים ביחד. אוכלים ביחד. ישנים ביחד. מתייעצים ביחד. אפשר אמנם שכל אחד יהיה לבד עם היועץ אבל בשיתוף פעולה.

לגבי הבית שאשתך גדלה בו

העניין הזה של מאיזה בית הגעתם. זה משהו שעולה תמיד בפגישות ובשאלות הקוראים. אבל החשיבות שאני מייחס לזה לגבי התכלס' של החיים היא נמוכה.

ברור שזה משפיע! אבל זה לא שעכשיו צריך לשקוע ברעיון המבריק הזה עד צוואר.. ולהגיד "או הנה הסיבה למה אנחנו חסרי סיכוי". הפוך. הרבה פעמים זו הסיבה למה אנשים רוצים להיות יותר טובים-בגלל מה שהם ראו!

לכן ההמלצה שלי היא להפסיק לדבר ולדון על ההורים כי זה סתם לברוח מהעניין ולהוריד את המוטיבציה שלכם להצליח!

אתם תצליחו! ותעשו פעולות שיעזרו לכם בכך! תחשבו נכון! תחשבו על הצלחה ולא על מחשבות "מורידות" כמו "טוב תראה את אמא שלה, מה אתה מצפה" זה ממש משכנע לא להשקיע.

ויש אצלי אנשים ברגע זה שאני כותב… שאם תכיר את ההורים שלהם ותראה מה הם עשו אתה תחשוב שזה ההורים שלהם אבל מהגלגול הקודם…

אז קודם כל חשיבה נקייה יותר ומוטיבציה חזקה יותר, כבר תעזור לפתוח את העיניים ולנסות לעשות דברים חדשים!

דבר נוסף: לדבר על ההורים של אשתך יעשה לכם רק יותר רע. כי כשמדברים על המשפחה של האישה היא מרגישה שאתה תכוון אליה אישית-שהיא לא בסדר..

סוף דבר…

נראה שאתה מדבר עם אשתך על הפגיעות שזה דבר טוב וקריטי!

אני לא יודע אם תמיד אתה מדבר או רק מידי פעם. צריך תמיד.

אבל דבר אחד אתה צריך לשנות. כשאתה מדבר איתה על הפגיעות. תדבר איתה רק על מה שאתה מרגיש ולא על זה שהפגיעות נובעות מאמא שלה. רק מה אתה מרגיש. ואיך זה פוגע לך בלב!

ואל תשכח ללכת ליועץ ולשאול אותו מה חלקך בקודש…

בהצלחה רבה!

יעקב