ילד שלא מעמידים אותו על מקומו הוא ילד אומלל!

הדברים הם פשוטים אבל צריכים חיזוק והחיזוק הזה יעשה לכם טוב וברור.

ילד שנולד – הוא לא ילד טוב!

הוא רק ילד.

הוא לא השקיע בעצמו כלום. לא לימדו אותו כלום. הוא לא יודע כלום ולא מיישם כלום. אז הוא עלול להיות באופן תיאורטי בלתי נחמד ואכן כך, ילדים הם לא נחמדים, אבל בגלל שהוא רק ילד זה עושה אותו לחמוד, מתוק ותמים. כי הוא באמת לא מתכוון ולא יודע! אז הוא לגמרי חמוד!

אבל האם הוא ילד טוב מבחינת היצרים והעבודה העצמית שלו? לא. (יצר לב האדם רע מנעוריו…)

אז מה עושה אותו טוב?

כשהוא גדל הוא למד להיות טוב.

אבל מה אם לא מלמדים אותו? אז הוא נשאר ילד שלא למד!

לכן חובה עלינו מוסרית וגם אישית מולו, ללמד אותו, ליישר אותו, להגיד לו גם כשזה לא נעים לכל הצדדים מה טוב ומה לא. מה אסור ואנחנו רוצים להרגיל אותו שזה לא טוב ומה מותר.

כך הוא זוכה! להיות וללמוד ולהתרגל איך להיות טוב.

כרגע הוא אולי מתנגד לנו, כי אינו יודע מה טוב. אבל כשיגדל הוא יבין ויזכור לנו את זה.

אז יש לכם ילד לא משהו ואתם צריכים לעשות אותו כל יום למשהו יותר טוב ויותר מלומד וגדל.

זה לא ילד בעייתי. זה ילד שצריך ללמד אותו את דרך הישר.

בדיוק השבת בשיחה עם אשתי על חינוך ילדים, אמרתי לה שנוח לאנשים להגיד "שילדים זה סייעתא דשמיא" ולדעתי זה לא נכון להיאחז בזה. כי זה סייעתא דשמיא בדיוק כמו כל דבר אחר. זה יותר מורכב, אבל הרבה מאוד בידנו!

אשתי אמרה לי "אז איך אתה מסביר את זה שהילד של פלוני ששנינו יודעים כמה אמא שלו תמיד התייחסה אליו יפה יצא חצי חילוני?"

עניתי: "אמא שלו אכן התייחסה אליו יפה מאוד! אבל היא התעללה בו!

אשתי: "למה?"

אני: "כי היא לא למדה אותו מה אסור ומה מותר. היא רק הבינה אותו וקצת רמזה לו. אבל מה לגבי המותר והאסור?"

הבאתי לאשתי דוגמאות שהילד הזה עשה דברים לא ראויים וזה עבר איכשהו גם כשההורים ידעו.

למה אני קורא לזה התעללות?

אני מסתמך על  הפסיכולוג הידוע ג'ורדן פיטרסון, אבל גם אסביר זאת.

ילד שלא יודע מה טוב ומה מותר מה אסור ומה רע. הוא לא יודע האם נכון להתקרב לאדם מסוים. מה חסר כבוד לעשות. הוא ילד שאחרים לא אוהבים! והילד הזה מרגיש שאחרים לא אוהבים אותו. הוא ילד שלא יודע איפה לעצור, רק כי לא למדו אותו את "המקצוע" הזה. רק כי לא אמרו לו "אדוני. עד כאן!" הוא לא למד קודים אנושיים וחברתיים מספיק. הוא לא למד את הקודים בינו לבין בוראו והוא חש זאת היטיב על בשרו וחייו.

לכן אין הבדל גדול בין הורה שמתעלם מילדו לבין הורה שלא מכוון את ילדו בצורה ברורה מה אסור ומה מותר. מה מתאים ומה לא.

אל תהיו רכרוכיים מידי ומלאי מצפון "אויי, לא הגזמנו שאמרנו לו.."

תבדקו את עצמכם.

אבל יש לכם תפקיד גדול ומתנות גדולות לתת לו

ואחד מהם להגיד לא "זה, לא!"

אל תגידו הרבה "לא"

אבל תגידו מידי פעם כשצריך ותעמדו על כך.

אל תתעללו בו, העמידוהו על מקומו!

באהבה!

יעקב