כשאתה מרצה מישהו

אתה לא יוצר כלום בעולם

הרצון שלך הוא לא שלך אלא של מי שאתה מרצה אותו

אז למה אתה קיים?

אתה קיים בשביל ליצור דברים בעולם הזה. בשביל לבחור.

אם אתה אומר "כי אשתי…" ו"זה לא קשור אלי" ו"ככה זה נהיה"

כל אלו מראים שלך אין בחירה. אין רצון ואין יצירה.

אם אתה מסכים עד כאן

זה אומר שאתה די כלום…

ומי בחר להיות הכלום הזה?

אתה!

כי אתה בחרת להיות הרצון של השני.

אתה מרצה את רצונותיו!

מותר להתייחס למישהו ולעשות רצונות, אך לא להיות האנרגיה שלו… לא להיות הוא בעצמו. כי זה גורם לכך שאתה אוויר!

לכן היצירה היחידה שאתה יוצר במצב כזה והבחירה היחידה שלך היא לומר אני לא קיים. זו אמנם בחירה שלך ואתה צריך לקחת עליה אחריות.

אחריות לא להתפלא אם קורים לך דברים רעים בגלל שלא בחרת צד.

אחריות לא להתפלא אם אשתך אומרת שאתה אוויר ולא קיים

אחריות לא להתפלא אם אשתך אומרת שאתה לא גבר!

ואחריות שלך לא לקרוא לעצמך נשי (יש הרבה גברים שכבר מאמינים לאישה שלהם שהיא הגבר והוא האישה)

האחריות שלך לדעת שאתה בוחר להיות אוויר ולשאת בהשלכות.

למה אני כותב את זה

כי הרבה פעמים אני רואה אנשים שאפילו לא מבינים שהכל זו בחירה שלהם.

מי שעובד בלרצות את השני

צריך לדעת שהשם שלו בקרוב יהי כמו מי שהוא מרצה אותו

ואת כל התלונות רק לעצמו.

אל תרצה. תהיה מי שאתה! גם במחיר של מריבה!

קודם צריך שיהיה כאן מישהו, אחר כך נראה מה עושים עם המריבה.

זה לא חכמה להעלים את עצמך מהיקום לטובת מניעת מריבה.

מריבה נועדה לסדר בין אנשים שקיימים בעולם הזה.

מי שבבית קברות לא "רב" עם אף אחד.

עדיף להיות קיים. לבחור. להציג את הרצון שלך. גם אם אתה לא מאמין בעצמך. אתה צריך להאמין שאתה חיי פשוט תצבוט את עצמך ותראה.

בהצלחה!