"רק בשביל הילדים"

שלום

תודה על העלון והתשובות הנפלאות,

אני קוראת ומחכימה כל פעם מחדש

ומצטערת שלבעלי אין גישה לזה

ניסיתי להדפיס, זה לא הלך, הוא הרגיש שאני מעבירה עליו ביקורת ונותנת לו לקרוא איך להתנהג. 

היופי בעלון הזה שהשאלות מגיעות לכולם, וכל אחד לוקח מזה מה שטוב לו, בלי להרגיש שמדברים עליו.

 

יש לי שאלה מטרידה מאד:

אנחנו נשואים כמעט 18 שנה, עם מס' ילדים ב"ה.

ואני מרגישה שאני לא נשואה.

אין לי חבר, אין לי שותף, אין לי עם מי לחלוק את החיים שלי.

אציין שאני טיפוס מאד שכלי, לעומת בעלי שהוא יותר רגשי.

כבר בתקופת האירוסין תיניתי באזני המדריכת כלות שאני מרגישה שאני יותר גבר והוא יותר אישה. זה לא אמור להיות בעייתי, אבל אני מרגישה שאצלי זה ממש מתקיל.

כל מה שחשוב בעיניו, זה פחות מוערך בעיני.

ומה שאצלי הוא נמצא במקום העליון- אצלו זה רק המלצה טובה

וזה נכון גם לגבי מה שאני מצפה ממנו, וגם לגבי מה שאני מצפה שהוא יעריך בי.

וכיון שאנחנו חיים בשני עולמות שונים לגמרי,

רמת המחמאות אחד לשני לא מתחילה להתקרב למה שהיא צריכה להיות.

בהתחלה- בגלל שהמקבל לא הרגיש שהשני באמת מעריך אותו, עובדה, הוא לא התייחס למה שאני באמת אלא למה שבעיניו זה טוב. ובהמשך- ממילא פחתו המחמאות, ממילא זה לא עשה את זה…

הגענו כרגע למצב של "לשרוד", רק בשביל הילדים. אין פה 'חד הם', אלא שני אנשים שגרים באותו בית ומגדלים את אותם ילדים, והם חותרים לשקט תעשייתי.

עושים כל מה שצריך, אבל רק בגלל שצריך, לפי הספר.

ממש כך.

 

רק בגלל הידיעה והאמונה שהקב"ה לא טועה, אני מתאמצת לא לחשוב איך חשבנו אי אז שהשידוך הזה מתאים. 

 

אם תציע ייעוץ דחוף (אני גם מרגישה שכך צריך), לצערי לבעלי אין אימון באנשים בכלל (אגב, גם לי הוא לא מאמין… חלילה לא מתכוונת ברמה האישית, אלא לכל מה שאני אגיד "מי אמר לך", "סתם תירוצים"… וכו').

לא מוכן להגיע לייעוץ וטיפול בכלל. גם עברנו משבר אימון רציני עם מטפל בתחום אחר ששבר לו את האימון טוטאלי.

בקיצור, מישהו זר לא ידבר איתו על הנושא, הוא לא יתן.

ולי- הוא כבר לא מאמין למה שאני אומרת, וכל מה שאני אומר, גם אם זה יבוא בצורה נעימה ומקבלת, הוא ישר מטיח בי את כל מה שהוא לא מקבל בבית הזה (כבוד, וכבוד וכבוד…), מה שזה לא נכון… אני במושגים שלי משתדלת מאד לתת לו מה שאני יכולה בנתונים שלי.

לא מוכן לשמוע מה יש לו לתקן, לשפר, לייעל. מביא לי חז"לים על תפקיד האשה השונים, "ואם את לא עושה את זה, אל תצפי לכלום".

את החז"לים עליו הוא מעדיף לשכוח…

 

בקיצור, הארכתי כ"כ וזה בסדר אם תקצר.

הרעיון הוא אם יש מה לעשות?

או שזהו, נשרוד את החיים כך עד שהילדים כבר לא יצטרכו אותנו?

 

אשמח למענה

תודה רבה

שלום,

ואוו, שאלה כזו כואבת וכזו רגישה למענה.

באמת כואב!!

1.

אם לא גמרת בליבך להתגרש אחרי חתונת הילדים, אז יש עוד תקווה בדרך כלל.

2.

לגבי ייעוץ אני לא צריך להציע כי זה צועק. אולי אני צריך לומר שאם סעיף 3 לא יעזור, אז תאלצי אותו לפנות לייעוץ (כי אין זמן להיות נחמדים כשהבית עומד להתפרק).

3.

נראה שבעלך ממש פגוע ומיואש ואני לא מאשים אותך חלילה. אך באמת יתכן שבגלל הפער הטבעי הזה שאת יותר שכלית וזורמת הוא מרגיש שהוא לא מקבל את הייחס הרגיש שהוא במצבו וסגנונו זקוק לו.

אני מציע לך לנסות (אם בכוחך..) להתייחס אליו.

להתייחס מעולה.

הוא אמר משהו? תתייחסי לזה ברצינות כאילו את צריכה לעבור מבחן.

אמר שחשוב לו משהו, תראי לו כמה הוא משמעותי לך וכמה הוא מכובד בבית הזה.

אם את מסוגלת לעשות זאת שבוע, תוכלי לראות אם לחצת על הנקודה או שזה סיפור יותר מורכב.

אני מרגיש מהטקסט שהוא פגוע מאוד שהוא לא מקבל יחס ולכן הוא מצטט לך חזלי"ם וכדומה…

אז נסי להכניס לבלון סיכה ולראות מה קורה אם הוא ביקש משהו וזה הופך לראש סדר העדיפויות שלך.

תראי לו: נכון ביקשת, הנה הלכתי הבאתי לך, אתה לפני הכל.

הוא ביקש משהו: תגידי שנייה אבא ביקש, קודם עושים את זה.

פשוט תתייחסי יחס מלא, תגובות מלאות, הסברים מלאים על הדאגה שלך אליו עם כל מילה שיוצאת לו מהפה. אני די בטוח שאם תעשי את זאת זה יכול להמיס את לבבו.

שיהיה מצב שיסתום לו את הפה מטענותיו.

אם את רואה ריכוך רציני, תביני שיש לך סיכוי בענק ואולי הוא גם יהיה מוכן אחרי ריכוך כזה לבוא שוב לייעוץ "כדי שאת תשתפרי"…

אני לא מתכוון שתהי שפחה או משהו, אלא תנסי לראות מה קורה אם את עושה את המקסימום וברור שזה לא אידיאלי לכל מצב ולכל מקרה אך כאן אם את מסוגלת אני ממליץ לך מאוד לנסות ולהתאמץ. אולי זה יביא את תחילת הישועה!!

עצוב מאוד המצב,

שיהיה ישועות בקרוב!!

אל תוותרי. אם לא בדרך טובה בדרך פחות נעימה.

את לא צריכה לחיות בתחושה של "שבויה".

בשורות טובות ושבוע טוב!!

יעקב