לכבוד ר' יעקב היקר
חזק ואמץ דרכם של עובדי ציבור והדואגים למען הציבור רצופה בבעיות מעין אלו
וידועים דברי החת"ס שיותר קשה לצאת ידי חובת והייתם נקיים מישראל מאשר להיות נקיים מהשם
אגב התובנות שיש לך שוות זהב ואני בטוח שזה הציל רבים מאוד מאוד גם מקרב התוקפים שרגילים לקבל ממך כ"כ הרבה טוב ולכן נבהלים עד עומק נשמתם ממה שאינו סולת נקיה לטעמם ואינם ממהרים כ"כ לדון לכף זכות
……
בקשה קטנה לאחרונה כתבת על שינויי מצב רוח בזוגיות
אשמח מאוד אם תוכל להרחיב בנושא
ואסביר מה קורה אצלי אני נשוי כשנתיים לע"ע עדיין לא זכינו לילדים ומלבד כל הקושי יש את הקושי של שינווי מצב רוח חודשיים כמובן מסיבות הורמונליות אך גם מרגש מצתבר
אני בטבעי מאוד כואב לי את הרגש שלה (וגם שלי) ולכן גם אני נהיה עצוב ובמצב רוח ירוד שזה כמובן מפריע לה והיא אומרת שהיא רוצה שאני ארומם לה את המצב רוח
ולמען השם אין לי מושג איך עושיםן את זה… בפרקטיקה…
תודה רבה
חזק ואמץ
אם אתה מפרסם אז כמובן בעילום שם
שלום צדיק!!
מצטער לשמוע ומקווה שהישועות כבר הגיעו או יגיעו בקרוב ממש!!
בקצרה:
- המון מחמאות כל יום (ראה דוח מחמאות)
- יציאה לפחות פעם בשבוע
- יציאה גדולה פעם בחודש.
היציאות הללו מלבד השחרור שבהם, הן גם מסיחות את הדעת לדברים אחרים. לנוף ירוק. נוף כחול. עיצובים. מוזיאונים. הסחות דעת. ביציאות תסכמו שלא מעלים את הנושאים האלה.
אם זה לא נשלט. אני מציע משהו כואב יותר שיכול להתברר כעוזר רק אחרי שתעשו זאת: אחד מכם יצא מהבית ללילה מפנק לעצמו. לא לדבר בטלפון ולחזור כמו חדש למחרת עם הרבה געגוע וראש שלא חשב על הנושא יממה! זה יותר טיפולי מאשר כיף, אבל זה יכול לעשות את העבודה. כי שניכם מזכירים אחד לשני את הבעיות וכל הזמן טוחנים את זה כך ששניכם סובלים מהמטחנה הזו. המוח צריך מנוחה מזה.
אנשים רגילים מספיק להם להתאוורר פעם פעמיים בשנה, כי אין להם כזו מטחנה בראש. אתם צריכים להבין שחודש אצלכם זה חצי שנה של השכן… ולכן אתם דואגים לעצמכם כמו שצריך!!
בהצלחה ובשורות טובות וישועות בקרוב ממש!!
יעקב
9 Responses
לא הבנתי,
שהזוג יעזוב אחד את השני לילה או ערב??
לפעמים צריך את זה כרפואה רק במקרה הקיצוני שציינתי-לקרוא שוב היטיב
הייתי אומרת שעדיף שהאשה תעזוב ולא הבעל…( אם צריך כמובן…) למפגש עם חברות באותה התמודדות למשל,
לא משאירים אשה לבד עם התסכול שלה!
ובכל אופן תמיד מומלץ להתכונן רגשית לימים של האכזבה כאילו הם בטוח יגיעו
גם אם עברו טיפולים ויש ציפיות!
בכל אופן שנתיים זה לא הרבה בכלל, ותשאלו את אלה שחכו חמש שנים והיום יש להם שיירה ארוכה…
מומלץ להיות עסוקים בדברים שדורשים מאתנו זמן ומאמץ (עבודה נוספת,התנדבות, לימודי מקצוע תובעניים וכו)
לא להשאיר חלל של זמן ריק,
נכתב מנסיון!
אתה יכול גם לשים לבך לעובדה שהיא תלויה בך
אותי זה מאוד מרומם ונותן לי מליארד מוטיבציה וקרדיט,
הידיעה שאני הבעל המנהיג והחזק, האחראי עליה בכל המובנים,
והיא זקוקה לתמיכה ולמילה שלי, לאמון ולנתינה, ולעוצמה שאמשיך להנהיג גם אם היא יציבה (שזה לא סותר שיש בי רגשות ואני מכיל אותם, אך עדיין נשאר מנהיג)
וממש כדוגמת אבא ובת, רק שכאן אני נותן בה אמון וכבוד גדולים הרבה יותר כאשה שותפה לחיים ובוגרת, והמון הכרת הטוב
ואני מכיל את עולם הרגשות פעמיים מתוך לקיחת אחראיות: אחת שלי לעצמי, ובשניה – לחוסים תחתי – אשתי.
ובהדגשה – זה לא להתעלם מהכאב שלה, ועוד יותר – משלי, רק לשנות עמדה!
איני מכיר אותך, אבל דמיין שנותנים לך להבדיך ילד חינוך מיוחד/מתקשה לתמוך בו, בד"כ זה נותן חווית אחריות ועוצמה, כי שם יש הבנה שזה לא אמור להשפיע עלי…
אז כאן זה בעיקרון לא שונה חוץ מזה שהיא בהחלט נורמלית ומעולה (וגם אני..) אלא שהרגשות חוגגים.
ב-3 מילים: אחראיות, מנהיגות, והכלה
וואו נהניתי ממש לקרוא את התשובה של הרב, כמו תמיד עם הרבה חכמה והבנה בדקויות, אני חייבת להוסיף ולכתוב ל'אני' שכתב/ה (יותר נראה לי זאת אישה אבל לא בטוח) ששנתיים זה לא הרבה בכלל, אם היו אומרים לי את זה גם אחרי הרבה פחות זמן, הייתי ממש כועסת, זה לא משנה כמה זמן מחכים, כל אכזבה מחדש (גם אם זה לא טיפולים, כשהווסת מגיע זה לגמרי אכזבה) וכמה דמיונות שקדמו לרגע הזה שאולי הפעם ובסוף זה לא, זה לא משהו שאפשר להבין או להסביר למישהו מבחוץ, גם אם המישהו הזה חווה אותו דבר בעבר, כבר יש לו פת בסלו והוא לא באמת יכול להבין, בתקופה הזאת באמת הכל נורא קשה וחובה זוגיות מושלמת כדי להישאר שפויים.
מה שעזר לנו זה באמת המוווווון יציאות, כמו שהרב כתב (רק בתדירות הרבה יותר גבוהה, אולי זה עניין של אופי, כי בלי קשר אהבנו לצאת הרבה…), אבל בשונה ממה שהרב כתב, דוקא כן אהבנו לדבר על זה ביציאות, כי אם בבית אפשר לדבר ולבכות, אז באויר הפתוח ובאוירה משוחררת השיח על זה נהיה קליל יותר.
נ.ב. למי שכתב ששנתיים זה לא הרבה, זה היה נכון פעם, שבאמת לא התייחסו לזה בפחות משנתיים, היום בודקים מיד כי אולי זה משהו שאפשר לסדר בקלות, וגם אם הזוג עדיין לא לחוץ אם הם יהיו במקרה אצל רופא או בקשר עם רב שמכיר אותם ומבין בנושא מיד הוא יתחיל לשאול שאלות…
חיה
חכיתי הרבה יותר משנתיים
ואני ובעלי בכורים משתי הצדדים
ולא היו עוד נשואים במשפחה, והלחץ שהופעל עלינו מצד ההורים
אי אפשר לתאר במילים בכלל…
ונכון שזה אכזבה קשה שהציפיות לא מתממשות,
אבל שאני מסתכלת על החיים שלי היום ,אני יודעת שזאת היתה תוכנית מדויקת של רבונו של עולם כדי שאני שיהיה לי את מה שיש לי היום,( כמו למשל דירה ששווה הון תועפות שמאפשרת לי לחתן את הילדים בכבוד,זה לא היה קורה אם היה סדרת ילדים על ההתחלה..)
ולגבי השנתייים- הנס של בעלי היה שאשתו מבינה ברפואה משלימה
והתעקשה ששנתיים ראשונות זה יהיה רק בדרך הזאת (כמובן מלא תפילות)
וכן ,יש לי בעיה רצינית ממש, ( עדין הבעיה קימת, אי אפשר לפתור אותה) שברפואה הקובנציונלית פותרים אותה רק בטיפולים קשים של IVF'
מה שאומר שאם הייתי הולכת לכיוון השני וישר מתחילה בדיקות
היה לי היום רק שתי ילדים…
כי המדינה לא ממנת יותר מזה,
ב"ה יש לי היום יותר מ10…
אז לא תמיד זה מומלץ לרוץ לבדיקות במיוחד היום שיש הרבה ידע ברפואה המשלימה בתחום הפוריות, והכי מומלץ להתחיל שם! בית החולים שיבא-תל השומר ,משלב את שתיהם באופן קבוע!
עדין רופאים (לא בכירים) מחזיקים בהמון מיתוסיים שגויים שעבר עליהם הכלח…
וצריך ללמוד הרבה באופן עצמאי לפני שמתחילים, בל נשכח כמה התרופות משבשות את הזוגיות!
אני ממתינה מעל 3 שנים ואני מאוד מפחדת לגשת לרופאים
ותמיד יש לי את הפחד הזה של מה יהיה אם יהיה ומה אצטרך לעבור עד אז..
וזה מרגש אותי לשמוע שאת גם עברת את זה וברוך השם קיבלת ובגדול ממש
אם נעים לך כמובן אשמח לשמוע אם את ממליצה על משהו ספציפי או איזה עידוד
כי מי שלא עבר את זה לא יבין בחיים..
ובסביבה שלי ברוך השם כולם מבורכים..
אין מה לפחד…
מלידה אנחנו לא מפחדות כל פעם מחדש?
ועדין אנחנו מוכנות לשאת את זה שוב ושוב ובשמחה!
כי ב"ה זה רק בשביל דברים טובים,
תכתבי לרב שקולניק כתובת מייל שמתאים לך להתכתב בו
ואני יבקש את זה ממנו,
בכל אופן מי שמאד מומחית בתחום בציבור שלנו
ויש לה הצלחות מסחררות
זה מינה ברנשטוק-meenabern@gmail.com
לא טיפלתי אצלה ( כי אני טופלתי לפני הרבה שנים) אצל רופאים שהיום מטפלים בשיבא-תל השומר,
אבל יודעת מאחרות,
תתכתבי אתה, אני חושבת שגם יש לה החזרים מקופת חולים,
אני רוצה להגיב לכל המגיבים כאן.
המתנה לילדים זה משהו קשה, מניסיון.
ושנתיים זה מספיק זמן כדי שיכאב.
מותר.
זה לגיטימי.
וזה נכון ובריא ובוגר לדעת להכיל כל כאב, בלי להכניס למסגרת של זמן ונורמות,
וזה לא משהו שאפשר להרגיע במילים כמו: זה לא הרבה זמן..
או: תנצלו את הזמן הזה…
ואפילו לא: יש לי היום דירה, וזה שווה הכל.
כי את זה את אומרת היום,
כשכבר ראית את הסוף הטוב של הסיפור…
ולמה לא, זה נחמד גם ילדים וגם דירה : )
יש כאלה שחווים כל רגע את האי ידיעה, את האכזבה, את הקושי של עכשיו,
ובוא לא ננסה לשפוט ולהרגיע.
כי כשיוצאים מהניסיון הזה,
שוכחים חמישים או יותר אחוזים מהכאב.
אנחנו ב"ה כבר אחרי הישועה, ועדיין, זוכרת שהבטחתי לעצמי לא לזלזל בחיים בל"נ בכאב של אנשים. גם אם זה זוג שנה וחצי מהחתונה…
כן יכולה להוסיף פה מהצד שלי,
שהכי קל במצב הזה להיסחף אחרי הכאב.
לשקוע ולשקוע בלי שנצליח להתרומם.
וזה – הכי לא כדאי.
ואם יש זמן לבנות את הזוגיות במקפצה חד פעמית – זה עכשיו.
מותר לבכות.
כן.
מותר להתאכזב.
מותר להתחפר במיטה כמה שעות או אפילו ימים (לא מדי הרבה..)
אבל מיד אחר כך תעשו לעצמכם משהו, שיוכיח לעצמכם שלאף אחד סביבכם
לא כזה כיף כמוכם!!!
שאתם מרויחים משהו יותר מכולם!!!
תסתלבטו על העולם…
כי הרי בינינו, בסוף ילדים יש לרוב האנשים,
אבל כמה שנים ראשונות בלי ילדים אין לרוב האנשים…
אז תסתכלו על זה כך.
אני יודעת שזה קל לומר, וקשה לבצע,
אבל זה הרבה יותר כיף מלשקוע בדיכאון הזה…
אף אחד לא יכול לשמח אתכם חוץ מכם בעצמכם!.
ועוד משו,
אני אישית הייתי מחוברת לקבוצת תמיכה במייל,
קבוצה מדהימה, שנותנת המון כח, ומאפשרת להישאר חסויה.
אין לתאר את ההתמודדות לפני ואחרי.
ממליצה בחום!
כי כשהאישה מרגישה בחברה טובה, הכל יותר קל…
בהצלחה ובשורות טובות!