שלום,
אנחנו נשואים ב"'ה שנתיים, עדיין בלי ילדים,
מנצלים את הזמן ומשתדלים ליהנות כהוגן:)
ולאחרונה עשיתי לבעלי איזה שהוא שאלון,
ושאלתי אותו מה הפחד הכי גדול שלך בנוגע לזוגיות שלנו?
אז הוא ענה לי – והייתי המומה:
אני מפחד שכשיבואו הילדים בעז"ה,
אחרי הלידה תשכחי ממני!
שאלתי אותו אם יש לו בסיס לפחד הזה,
משהו בהתנהגות שלי, בדיבורים שלי, באמון שלו בי,
אז הוא אמר לי שחלילה, וברוך ה' הוא מאושר כל רגע,
אבל דווקא בגלל זה, כולם כל הזמן אומרים לו,
חכה חכה, עדיין לא הגעת לחיים האמיתיים, אתה תראה, מגיעים ילדים,
הכל משתנה, האישה עסוקה בעצמה ובתינוק וכו'…
ודווקא בגלל שהזוגיות שלנו כ"כ טובה, הוא מפחד להפסיד אותה.
דברנו על זה, והרגענו, וסיכמנו שלפני הלידה נעשה לעצמנו
סימנים ותזכורות כדי לא להיסחף,
וביקשתי ממנו שאם הוא מרגיש ככה שיזכיר לי,
והסברתי לו שהוא ממלא לי מקום שאף אחד אחר לו ממלא וכו' וכו',
אבל האמת היא, שעכשיו קראתי את מה שאתה אומר
גם אותי זה פתאום התחיל להלחיץ,
מה יכול להיות שלא תהיה לי שליטה על עצמי,
והתקופה שאנחנו כ"כ חולמים עליה תהיה ההפך מכל מה שאנחנו עכשיו?
שלום,
קודם כל כשאישה יולדת היא אכן מתחברת מאוד לתינוק וזה קצת על חשבון הבעל, אין לאן לברוח זו המציאות. וזו מציאות מאוד חיובית כפי שאסביר בהמשך.
שמיינו שלאישה יש חתך עמוק מאוד ביד שמצריך תפרים, האם היא תחבק את החתך הזה או שמא היא פחות רוצה איתו קשר? זה הרי סוג של דבר שלילי (אם אין אמונה מאוד מיוחדת)
אבל בלידה זה פי כמה מחתך וזה שעשה לה את כל הבלגן צירים וכו' (רמז: התינוק) היא רק רוצה כבר לחבק אותו שניה אחרי…
פרדוקס (בעברית מדוברת: קטע).
לא?
צריך להבין שכשנולדים ילדים הקב"ה עשה נס שנקרא "הפרשת אוקסיטוצין" וההפרשה הזו גורמת לקשר מאוד חזק בין האמא לתינוק, נדמה לי שההפרשה היא פי 60 מהרגיל!
בלי זה היא הייתה מתייחסת אליו כמו "תנו לי להתאושש מהצירים החתכים וכל הנלווה וכשאתושש נדבר" זה הרי אירוע רב נפגעים, אז מה העניין? הבעל בסד אבל הנפגעת עצמה מה איתה?
ובכן: הקב"ה והאוקסיטוצין…
העניין הוא שהבעל רואה את החיבור החזק הזה והוא קצת יכול להרגיש נשכח.
ואם מודעים לעניין הזה זה פחות מפריע והאישה בהחלט יכולה להיות מודעת ולהתייחס לבעלה היטיב (במגבלות העייפות וכו').
לעניין הפחד:
כשנולד ילד זה מלמד שיש עוד חיים ועוד אנשים ואנחנו ראש גדול למרות הקשר המדהים שלנו!
זה מאוד התפתחותי ומלמד לא להיות תלותיים.
הפחד שלו מובן וגם שלך, וכשיש כזה פחד אני מאמין שהפחד הזה ישרת אתכם שלא תזניחו אחד את השני (כמו הרבה זוגות שהילדים רק מכניסים להם עוד שמחת חיים).
ילדים זו התפתחות עצמית!
ילדים זה אוקסיטוצין שיכולים להיות מודעים לו!
ילדים מחונכים זה שמחה!
השם לא ברא את זה כדי שתמתו מפחד בגיל 20…
זו עוד הנאה מתוך הרבה (ברכות הנהנין) שהוא נתן לנו.
בהצלחה
ושיהיה במזל טוב
יעקב
4 תגובות
אני ממש מזדהה עם הכותבת.
אנחנו באותו מצב.
זה כנראה פחד שיש לזוגות צעירים לפני שבאים הילדים.
לדעתי, אם עכשיו בונים את הזוגיות בצורה נכונה, ומשקיעים בה כמה שיותר אז גם בהמשך, למרות שיהיה יותר מאתגר, ופחות זמן כי יש תינוק שחייבים לטפל בו, עדיין תמשיכו להיות איך שאתם עכשיו. וכמובן שהמודעות לזה שזה טבעי וזה החיים שלנו, גם נותן הרבה.
נכון, אולי יהיה קצת פחות זמן לצאת ביחד להליכות, לאכול, ליהנות. אבל עדיין אפשר למצוא זמן לזוגיות. אולי בדרכים אחרות ולא במה שהיינו רגילים כשהיה יותר זמן פנוי.
שלום וברכה
אני רואה את זה חיובי ביותר שאשתי המיוחדת כ"כ אוהבת את התינוק "שלי" שלנו ולכן יהיה לה הרבה כח וחשק לשמור עליו. זה הרי המתנה והפלוס הכי גדול שיש, שהאמא רוצה לשמור על הילד אין אדם בעולם כולל עצמי (אפילו שאני מאוד מוצלח ויכול לשמור על תינוק) שיכול לעשות את זה כ"כ טוב כמוה.
וחוץ מכל זה את מי היא בסך הכל אוהבת את התינוק שלי.
אני מאוד פוזסיב : אבא-שלי. אמא-שלי אשה-שלי ילד-שלי נכד-שלי אפילו אחיין-שלי.
אם הכל שלי, זה רכישה שמגיעה אם היתחייבויות אבל זה משתלם
הפחד לגיטימי, וגם יש כאמור השלכות עובדתיות, עוד "קשר" וחיבור במערכת המשפחתית שלנו המתרחבת, וגם שינוי מציאותי מבחינת זמן ופניות אין סופית שהיתה קודם
אמנם כדאי לשים לב שהגיוני מאוד שאם הקשר הזוגי לפני הלידה גם ככה לא משהו, שאחרי הלידה הוא יכול להתרחק עוד יותר, ומשם הדרך קצרה לשווק את האכזבה בשקל לכל המעוניין
מהניסיון שלי ומהיגיון קטן, אם הקשר במגמת עליה ובודאי אם הוא כיפי וקרוב, אין שום סיבה שלא נרצה להמשיך לחזק לחדש ולרענן את הקשר שלנו בגוונים חדשים ועמוקים יותר!!!!! ולאוהבים אמיתיים לא צריך לתת עצות כיצד למצוא את הדרך בינינו… וגם יש עצות מהממות כדוגמת האתר של הרב שקולניק
בנוסף למה שכתב הרב וכן המגיבים
רציתי להוסיף כאחד שגם עוסק בתחום
חושבני שאהבה לתינוק ואהבה לאשה הם שני סוגי אהבה שאינם סותרים
וכמו שישאלו לאדם מה אתה יותר אוהב לנסוע לשוויץ או לאכול גלידה
מילא אם שואלים אם לנסוע לשוויץ או איטליה זה באותו סגנון
אך כאן זה משהו אחר וזה אינו סותר
הנקודה אולי זה אולי למי מופנה יותר התשומת לב אך יש לדייק
ולגבי האהבה הזוגות צעירים בנויים הרבה על חוויות והנאות וזה אכן בונה את הקשר
אך אהבה אמיתית יגיעו אחרי מסירות ונתינה, וויתור מתוך רצון להעניק אחד לשני
והילדים הם אלו שמוסיפים את הנתונים כדי לבנות הרבה יותר חזק את האהבה האמיתית
כי צריך הרבה יותר הבנות ביניהם יש הרבה יותר אינטרקציות ומצבים כדי לבחור להיות אחד בשביל השני
בהצלחה