כשהיא בבור ואתה בורח: טעות כואבת שכולנו עושים לפעמים בזוגיות

שלום וברכה

אחרי המייל שלך הערב התעוררה לי השאלה:

​

לפעמים קורה תקופה לחוצה ואני לא משקיע מספיק בזוגיות (וזה לא בסדר, אני יודע).

ואז לאשתי נהיה רע בלב,

וזה גורם להתנהגות לעומתית והרבה תלונות והאשמות.

​

מה אני יכול לעשות שאין לי כוח נפשי לספוג,

אז אני מנסה להתנתק ולברוח לעיסוקיי, כדי לא 'לחטוף' על הראש,

ולפעמים אפילו לבקש: 'יקירתי, השיחה הזו לא תוביל אותנו לכלום, 

אין לי כוח להתקפות, בואי נחכה שזה 'יעבור לך' ונדבר ברוגע'…

​

ונראה לי שזה לא בסדר,

(זה נדיר, לא קורה כמעט, אבל כשקורה זה מאוד קשה לי),

ואני יודע שאני צריך לבוא ליעוץ אבל היא לא תרצה.

אז חבל על הזמן.

​

בתודה מראש על תשובתך אם תהיה.

שלום,

נראה לי שהבנתי אותך.

אתה מתאר שלפעמים אשתך נופלת לבור עמוק ונהיה לה רע בלב כי זו תקופה לחוצה ולא התייחסת אליה.

אני מדמיין שרע בלב זה שהיא מרגישה לבד והיא בפיר עמוק כזה כמו של החמאס, רק בישראל ועצוב לה שם.

ואז אתה מציץ מהבור למעלה ואומר ואיי וואי איזה בור עמוק…

אימאל'ה אני בורח….

ואז היא נשארת בבור לבד לעוד כמה שעות…

אני חושב שזה רעיון לא רע…

אבל אל תתפלא מה יקרה כשתשבר ותחליט לבוא להוציא אותה מהבור לפני שהיא מאבדת הכרה.

מקווה ששמתי לך מראה שמשקפת את הבעיה.

בעיה שכל כך הרבה נכשלים בה.

במקום להיות שם עם האדם הכאוב עם הלב השותת…

עוזבים אותו בהנחה שכשהוא יתייבש עם פצעיו בשמש כמה שעות

המצב ישתפר באורח פלא…

זה מאוד עצוב וכואב

ולא עוזר לאף אחד מהצדדים.

אין לי מה לומר חוץ מזה שהתגובה הזו רק עושה לשניכם כואב.

כי ההתעלמות מגבירה את הכאב של האדם שבבור ואז הצד המתעלם לא יימלט מהנזק..

עצוב.

תעשה הפוך.

תוציא אותה מהבור.

תהיה איתה בשעת כאבה. אל תברח. גם ככה קשה לה.

תראה לה מה שכתבתי ואולי היא תבין שיש מישהו שמבין ויכול אולי לעזור.

חותם בכאב.

יעקב

כשהיא בבור – חלק ב': כשהיא תוקפת אותך