איך איקאה קשורה למטבח ולזוגיות שלנו

דוגמה 1 למה לא כדאי לך חיים קלים:

קניתם פעם מוצר שהיה עליכם להרכיבו לבד, נניח כמו מוצר מאיקאה או סתם מאוורר סטנדרטי?

מדוע איקאה הקשתה עליכם בבניית המוצר עם כל מיני ספרונים למיניהם, שסביר שלא ממש הבנתם את סימוני ההרכבה לפני שעיינתם היטיב ואולי אף אחרי שעיינתם יתכן שפירקתם שוב ושוב עד שהגעתם ליעד…

אני מניח שאתם בוודאי זוכרים שהמוצר הזה שבניתם במו ידיכם שלב אחרי שלב (כמו מיטת תינוק או מנורה או כל חפץ כזה) נהפך לחפץ שיש לכם קשר הכי טוב אתו בבית. בכל אופן יותר מחפץ שמישהו אחר בנה לכם או הגיעה מוכן לגמרי כמו ארון בגדים מהחנות הקרובה.

האם יתכן שחיים מורכבים קמעה ומאומצים משהו.. עושים לנו טוב יותר?

דוגמה 2 למה לא כדאי לך חיים קלים:

מי שעובד קשה ומקבל על כך סכום כסף, הוא שמח ונהנה מהתגמול הרבה יותר ממי שסבתא שלו נתנה לו את הסכום שאז הוא שמח רק מכח שלא טרח… אבל לא שמח מהכסף כמו כשהוא מקבל את זה ביושר מיגיע כפיו.

דוגמה 3 למה לא כדאי לך חיים קלים:

רוב האנשים אוהבים פיצוחים.

מדוע? משום שכדי להגיע לאוכל צריך לטרוח קצת בהסרת הקליפה! גם בפירות הדר יש משהו סמוי כזה קילפנו והגענו לזה…

דוגמה 4 למה לא כדאי לך חיים קלים:

הכנו עוגה, דאגנו לכל המרכיבים וייצרנו ועוד עבור מישהו – עד כאן הכל טרחה, אבל זה שווה לנו ואנחנו ממש לא רוצים עוגה מוכנה! תחשבו שתעשיית התנורים הביתיים ב 2018 פורחת בו בזמן שיש ה-כ-לללל קנוי ומוכן כולל תערובת לעוגה!

עד כדי כך שבארה"ב היצרנים בדקו וראו שככל שהתערובות לעוגה פחות מוכנות למשל כשהוציאו מהם את הביצים והאישה הייתה צריכה להוסיף ביצים, כך המוצר נמכר יותר! תחשבו על זה.

כשמישהו מכין תבשיל או עוגה, אם היא פשוטה מידי, הוא לא מתגאה בזה (לגבי בעלים לפעמים זה שונה…) רק אם זה יותר מהטורט הבסיסי זה ראוי לסוג של "גאווה".

אשה שמכינה מנה חמה, היא יכולה להתגאות רק בכח שהלכה לקנות את זה למשפחתה אבל אם היא הכינה פירה, היא תתגאה בכך יותר! משום שהיא השקיעה בזה. (הרבה פחות מעוגה מבחינת מוצרים אבל לא מבחינת השקעה)

[מי שיודע שהוא עשה משהו מוצלח והוא חושב שלא, אינו נחשב עניו, אבל מי שיודע מעלתו ומכיר בה אך לא מתגאה בזה וחושב שזה מה שהשם נתן לו כמו שיכל לתת לכל אחד אחר, הוא עניו]

נו ואז?

אז 2 נקודות: גאווה ובעלות.

1. אז יש לה תחושת גאווה על המנה יותר משקנתה בחנות או הביאה מהשכנה
2. היא חשה בעלות על היצירה הזאת.

ילד שמכין מטוס מנייר, לא ייפרד ממנו במהרה… זה יכול להיות שווה בעיניו לעתים כמו משחק שעלה עשרות שקלים. משום שהוא השקיע בזה ויש לו בעלות ותחושת גאווה שהוא זה שיצר את זה. כזה דבר יותר קשה לזרוק… זה מרגיש קצת כמו לזרוק חתיכה קטנה מהיום שלך לפח…

מה קורה כשיש תחושת בעלות בעקבות ההשקעה?

בואו נבדוק את זה באוכל ואירוח.

כשאתם מארחים אתם מכינים אוכל טעים ולפעמים יש לכם ספקות האם האוכל יצא רך מספיק או קשה מידי, דחוס או אוורירי ואז מה אתם עושים\חושבים אוטומטי?

פשוט. מוצאים את הנקודות הטובות שבטעם ואומרים אה כן זה כן טעים כשאתה אוכל את כל התבשיל יחד או שאתה שם לב לטעם טוב מתוך התבשיל. כלומר אנחנו קצת מרמים את עצמנו כי פשוט חייבים ולא נעים.

אבל יש כאן עוד משהו מעל הכל! זה פשוט משהו שהשקענו עליו. התאמצנו וייצרנו. אנחנו הבעלים של הדבר. ולומר שזה יצא גרוע זה לזלזל בעצמנו ובדברים שבבעלותנו זה לספר לעצמנו שזרקנו שעתיים של השקעה ורצון טוב. דמיינו וטעינו. אנחנו פשוט לא מסכימים לזרוק פיסות חיים בפרט לא את אלה שהשקענו עליהם והיו תחת בעלותנו המרשימה.

מכירים את זה שאנחנו שואלים את עצמנו "האם לא בא לך לחזור 5 שנים אחורה?" ובדרך כלל נתנגד לזה כי זה פשוט למחוק פיסת חיים, זה זלזול מידי גדול בעצמנו ובהשקעה שלנו!

מסקנות:

1.

אין דבר כזה שזוגיות או החיים האישיים- באים בשליפה. יש דבר כזה שכשמשקיעים בזוגיות, נהנים גם מהיצירה וההצלחה לעשות טוב וגם מעצם הזוגיות.

בונוס: נקשרים יותר. אפקט הפיצוחים, העוגה ואיקאה…

2.

אין תחושת בעלות בלי שעשית פעולה. אם אתה רוצה להרגיש בעלות על הזוגיות שלך. אתה צריך להשקיע. ואז תסתובב כמו מישהו שיש לו נכסים מרובים הרבה מעבר לכסף.

אז למה שלא תתחיל להזיע קצת למען עצמך והכיף שלך?