מי שלא משוכנע בלב שהשם אוהב אותו ממש שיקרא את הסיפור הזה שהייתי עד לו מקרוב ונראה אותו…
אבא אחד היה מתוסכל במשך שנים מהבן שלו הם לא הסתדרו לגמרי. האבא סגנון שונה מהבן לגמרי. האבא עם לב מדהים ואכפתי והבן יותר אנוכי ודואג כמעט רק לעצמו בצורה בולטת יחסית לילדים אחרים במשפחה שלהם.
את האבא זה היה מפוצץ האנוכיות של הבן. וכשהוא היה מעיר לו או אפילו מאיר לו – הבן היה נכנס ללחץ שהאבא היה מתוסכל לראות אותו כך. האבא הזה אכפתי מאוד והוא לא היה יכול לסבול את זה שהבן שלו כל כך נלחץ ממנו. הוא הרגיש כאילו הבן שלו אומר לו בלי מילים שהוא אבא רע ומלחיץ וזה כאב לאבא עד כדי שהמצב החמיר במשך השנים והוא פיתח שנאה של ממש כלפי הילד הזה.
זה נהפך לגיהינום. האבא נכנס לחדר שבו הבן נמצא והתהליך הקבוע היה: אבא נכנס לחדר זה יכול להיות שהוא נכנס אפי' לביתו > ומיד היה ניכר על הבן הזה בלבד לחץ, למשל הוא ישר היה קורא ספר בלי להרים את הראש. הבן התנהג כך לדעתי משום שהוא לא היה מסוגל להבין מה האבא רוצה ממנו ומתי. האבא בשבילו לא היה צפוי משום שהבן לא רגיש כמו האבא ולא אכפתי כמו האבא ולכן הוא לא ידע מה הערה הבאה והגערה שתבוא מהאבא לכן הוא היה בלחץ מתמיד וגם הוא טיפוס לחוץ וקצת לא חכם.. זה קורה לפעמים וזה בסדר גמור.
עכשיו תאר לעצמך שנים של מופעים מעגליים כאלה:
אבא בא הביתה או שהאבא אומר משהו לבן (גם לא הערות ממש)
והבן קבוע מגיב בלחץ עצום שניכר בצורת העמידה שלו הלחוצה, בפניו, בדיבורו המתלחשש, בשאלות לאמא שלו בשקט מחשש שאבא ישמע וזה לא ימצא חן בעיניו, או שזה התבטא בתחיבת ראשו בספר קריאה או בעיתון מבלי להוציא את הראש עד האבא יתפנה מהשטח.
האבא הזה הרגיש אכול, כי הוא הרגיש שהוא בעיני בנו האויב, הוא הרע בעיני בנו, הוא התפוצץ מזה שהבן מסוגל להילחץ ממנו כך על לא עוול בכפו באמת (תסמכו עלי בעניין), הוא התלונן שוב ושוב איך אפשר לחיות כך בבית שאתה מרגיש הנאצי של הבן שלך. הבן שאתה קשור אליו בקשר דם. הבן שאתה רוצה בטובתו ושאתה עושה בשבילו המון. והוא באמת עשה הכל כדי להסתדר אתו. הוא כבר שמע מאנשי מקצוע (לא אני) שהוא עושה הכל ולא יוסיף לו הרבה ללכת להתייעץ עוד יותר עם אנשי חינוך והפתרונות המוצעים לו היו בסגנון של "תשלח אותו מחוץ לבית לפנימייה כדי שאתה תוכל לנשום ולחיות ושהוא הן לא ירגיש שאבא שונא אותו כל יום".
מדובר באבא אוהב ואכפתי ובבן שנכמרו רחמי האב עליו. אבל זה פשוט לא מסתדר. כי יש נקודות חיכוך קטנות יחסית שמביאות את הצרה הגדולה שהיא: כשהבן משדר שהוא לחוץ מאוד מהאבא, האבא לא יודע להכיל את זה.
תאר לעצמך כהורה שכמעט בכל פעם שאתה רואה את אחד מילדיך הוא מרגיש ומשדר שאס אס הגיעו וזה יכול לקרות גם 10 פעמים ביום. ועם שאר הילדים הכל חלק! האם זה לא מובן שהילד הזה ייהפך לכבשה השחורה ולשנוא במשך השנים.
זהו הילד שממרר לאבא שלו את החיים. הילד לא אשם. כי הוא ילד. אבל גם האבא לא אשם שהילד גורם לו הרגשה של נאצי במקום אבא. (כמובן שזה לא קרה תוך יום אחד שהאבא הרגיש נאצי. אחרי 1000 פעמים כאלה והתנהגות של פחדנות ברורה וחדה זה החל להיהפך למצבי קיצון. וכמובן שיש עוד הביטים לסיפור הזה שלא נרחיב כעת)
בקיצור זהו סיפורו האמתי והכואב של אב ובנו.
לפני זמן לא רב, גרמתי לפגישה אקראית בין האב הזה לרב ד"ר שלום סרברניק מארגון ערכים, שהוא איש חכם סוג של אב ומה וידיד נפלא בשבילי. והרב סרברניק זרק לו עצה "קטנה", והוא אמר לו משהו כזה: "כשאתה מדבר עם השם, תבקש מהשם שיהפוך את הסבל שלך למנוף וצמיחה". החידוש בסגנון הזה זה להתפלל לא רק שיהיה טוב אלא שהשם ייקח את כל הקושי הזה ויהפוך אותו!
תקשיבו עכשיו משהו.
אם לא הייתי עד לזה לא הייתי כותב את זה!
האב הטוב הזה סיפר לי שהוא אכן ביקש מיד אחר כך מהשם שיהפוך את הקשיים שלו לצמיחה. ואז קרה משהו שהוא קלט אותו רק כמה ימים אחר כך.
לאב הזה הייתה בעיה בעבודת השם, הוא תמיד עבד את השם מתוך לחץ שחייבים ושיש גהינום ויום הדין וכו', זה היה הסיבה היחידה שלו לעבוד את השם. הוא לא הלך ללמוד דף גמרא או להתפלל מאהבת השם. הימים הנוראים בשבילו הם נוראים ומלחיצים כי הוא לחוץ מהשם מה הוא יגזור עליו. הוא אולי היה מתנחם במה שכתוב "רחמנו כרחם אב על בנים" אבל זה לא היה אמונת הלב כי אם אמונת השכל!
פתאום נפל לו "האסימון" שהרי אנחנו יודעים שאנחנו נחשבים כבנים של הקב"ה. הוא דמיין את עצמו בן של הקב"ה ושאל את עצמו "איך הקב"ה מסתכל עלי?"
הוא אמר לעצמו "רגע, האם יתכן שמה שהבן שלי עושה לי – שהוא לחוץ ממני בצורה מוגזמת, זה בדיוק מה שאני עושה לאבא שלי שבשמים? האם אני כזה רע שמשדר לו שהוא אבא שלי רק מלחיץ ורע? כאילו אני משדר לו אתה האויב שלי ואני מפחד ממך כמו מאויב ולא כמו מאבא? אולי השם כועס עלי שכך אני תופס אותו? האם רק לבן שלי אסור להתנהג כך לאבא שלו ולי מותר?" עוד הוסיף לי האב "הבנתי שאם אני מאמנים בה' ובתורתו אני לא יכול להחליט שאני מאמין רק בעונשים ולחצים. הבנתי שאם אני מאמין לה' ולתורתו – עלי לקבל את כל חלקי התורה שזה כולל גם את המסר הכתוב שאנחנו נחשבים כבניו של הקב"ה ממש!"
אני מוסיף: תגיד, אם אתה חושב שהשם הוא מלחיץ ואתה משדר לו את מה שהבן שלך משדר לך – שאתה מלחיץ ומהווה איום, האם נראה לך הגיוני לשדר למישהו שהוא לא ה"איש הנכון במקום הנכון" וגם לבקש ממנו פרנסה ובריאות?
מרגש. אין מילים.
ולדעתי הוא חייב הכרת הטוב לרב שלום סרברניק היקר שנתן לו את עצת הזהב לבקש מהשם שיהפוך את הקשיים שלו לצמיחה.
כי רק שנאה עזה כל כך להתנהגות בנו יכולה לעזור לו לשנוא את מה שהוא עושה כבר שנים לאבא שלו בשמים!
לא אתפלא אם הקשר שלו עם הבן שלו יסתדר ברגע שהוא יסדר את היחס שלו להשם.
עם דמעות בקצוות העיניים,
אני מאחל לך קורא יקר!
ולידידי ומורי הרב ד"ר שלום סרברניק שליט"א
שנה טובה ומתוקה על אמת!
יעקב שקולניק
