הכחשה.

יש אנשים שמכחישים את עצם קיומן של הבעיות שלהם.

הם צריכים להתכחש למציאות ולכן הם חייבים כל הזמן להכחיש את הבעיות או להשלות את עצמם. (מניסיוני ברוב המקרים זה נעשה באופן לא מודע).

הבעיות בגישה זו:

היא ממכרת.

כי היא עוזרת להרגיש טוב בטווח הקצר והמיידי, אבל משרה חוסר ביטחון עצום בטווח הארוך מכיוון שהאדם מנהל חיים של חוסר ביטחון ובריחה מהבעיות שאינו יודע איך להתמודד איתן.

זאת ועוד..

שאדם מתנהל כך למרות שהוא מרוויח לטווח הקצר שקט ורוגע- בטווח הארוך הוא מתפוצץ לעיתים ואין לו מושג מדוע. אבל זה מאוד פשוט. כשאתה מייפה דברים שוב ושוב, אינך אלא צובר אותם לערמה גדולה בלב שנותנת את אותותיה כאשר הסאה גודשת לה מידי פעם. אבל התגובה כשהסאה גודשת אינה דומה לתגובה נקודתית לבעיה כלשהי.

לסיכום- שיטת הכחשת הבעיות גורמת ל:

1. התמכרות לפתרון השקט המיידי– שגורר אחריו רצון להמשיך בשיטה הזו (לקבלת סיפוק מידי).

2. לחוסר ביטחון בחיים בגלל שלא יודעים לפתור בעיות וגם בפועל נותרות להן כל הבעיות שהודחקו והוכחשו (בדרך כלל בשגגה כלשהי).

3. ההכחשה של הבעיות עושה רושם שהיא משרה רוגע ופתרון, אבל בפועל הבעיות נשארות.

4. התפוצצויות או הסתגרויות מידי פעם בעקבות בליעת כל הבעיות במשך תקופה. (בשונה מהמגיבים המיידים לבעיותיהם, אלה המכחישים מרגישים קושי מידי פעם אבל לא תמיד מקשרים את זה לבעיות שהדחיקו שוב ושוב).