סבי ר' מאיר גריינימן שליט"א (אחיו של ר' חיים), תמיד היה דוחק בנו להתחיל את הבוקר בלימוד ואחר כך את שאר ענייני היום.
הוא טוען שכך היום נראה אחרת ובעיקר שלא מפספסים קביעת עיתים לתורה עם טרדות היום.
מניסיוני זה הרגל נפלא. אפילו ללמוד משנה אחת אחרי התפילה זה כבר משנה את היום.
(למדתי איתו חברותא כ 7 שנים ולכן אני יכול לכתוב מלא דברים משמו אבל זו לא מטרתי כאן)
מה שהביא אותי לכתוב את זה. זה ה"משהו מרענן" שהוא אומר כהוכחה לכך.
הוא אומר שכתוב במשנה:
אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה"
לכן קודם צריך ללמוד ואחר כך את כל השאר…
והוא מוסיף שכשבעלי התוספות מתרצים תרוץ בסגנון "ושמא יש לומר", אנחנו רואים פעמים רבות שפוסקים על פי ה"שמא יש לומר"
סבי טוען שעל אחת כמה וכמה כשהמשנה אומרת 'שמא' לא תפנה. ניתן לפסוק שאם השמא של תוספות זה להלכה ודאי שהשמא לא תפנה של המשנה זה להלכה…
זה מעלה לי חיוך מאוזן לאוזן 🙂
תגובה אחת
חזק ונכון!!
יש ווארט חסידי גם בכיוון הזה,
אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה,
פירושו "אל תאמר לכשאפנה אשנה"- שכשיהיה לי זמן ויישוב הדעת אלמד וכדו'
שמא ה' רוצה ממך שתלמד דווקא במצב של .."לא תיפנה"…= חוסר פניות וחוסר יישוב הדעת ומתוך בלאגן….
והוא רוצה לראות איך העבודת ה' שלך נראה אז…