קודם כל תודה רבה על כל המאמרים שלכם ושל קוראיכם, כל אחד כבודו במקומו מונח.
רואים מתוך דבריכם שזה לא רק כסף אלא יותר ובעיקר לטפל שבתים בישראל "יוקמו" (גם אחרי 25 שנים) על אדני הקודש, ושתמיד תזכו לעזור לעוד ועוד אנשים בעצות מחכימות.
בנושא העזרה של הבעל בבית, איפה הגבול בין "לעזור" ל"לצאת מנוצל" (פראייר…) ???
כשהאישה מבינה שאם היא לא תסדר את הבית בבוקר למשל, ממילא הבעל יסדר.
או לחילופין לפני השינה, אם האשה לא תסדר/תגיד לילדים לסדר ממילא הבעל יגיע יותר מאוחר ויסדר/יסדר חלקית ???
"והרבה יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" (מהקריאה של הכהן הגדול ביוה"כ בביהמ"ק)
בתודה על העבר ובתפילה ובקשה על העתיד שתמיד תזכו לראות הצלחה בכל מעשי ידיכם, ותזכו לראות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציכם.
אברהם
שלום אברהם,
תודה על המילים הטובות!
ראיתי בסקר שאחוז מסוים מהקוראים שם לב שלפעמים אני לא עונה בדיוק על מה שהשואל רצה שאני יענה אלא תשובה משלי לא כרצון השואל. וזה נכון!
אני מודע לזה ועושה את זה כי לפעמים השואל חושב שהא צריך תשובה מסוימת אבל באמת ומניסיון רב אני יודע מה הוא צריך באמת ולכן אני עונה לו על משהו שנמצא "על יד"… אז שמתי לב לזה… עכשיו תשימו לב אתם לזה שאני עושה את זה במכוון 😉
ר' אברהם, גם בשאלה זו אשתדל לעשות את זה חלקית…
1.
כשאתה שואל איפה הגבול? זה מאוד קשור "לכמה אתם מדברים על הגבול עצמו", כי אם אתם לא מדברים על הגבולות של עצמכם ואינכם יודעים מהו הגבול של כל אחד, מי אני או השני שיאמר לך איפה הגבול עובר?
מעולם לא אמרתי לאנשים בצורה נחרצת "זה הגבול" כי אין גבול. יש שני אנשים שמדברים על הגבולות של עצמם ומתאמים משהו מתאים.
לכן שאלה כזו של איפה הגבול מובילה אותי הרבה פעמים לשאול איפה התקשורת שלכם? האם דיברתם על הגבולות של כל אחד ומה כל אחד רוצה? אם דיברתם האם זה העלה אבק? למה זה העלה אבק למה זה נתקע?
הרבה פעמים השאלה היא לא איפה הגבול, אלא למה אנחנו לא מצליחים לדבר על הגבול או לסכם את הגבולות שלנו ולפעול על פיהם.
האם כשאתה מתאר מצב שהיא לא מסדרת את הבית בבוקר וממילא אתה תסדר, זה בעצם דפוס שהיא למדה ושאתה לימדת אותה שאין לך גבול משלך? הלא עובדה היא שהיא משאירה לך את הבלגן ואתה עונה אמן ומסדר גם כשאתה מרגיש עם האף למטה.
והיא כמובן מפסידה מזה. כי איזו אישה רוצה לחיות עם בעל שמסתובב עם האף כלפי מטה…
אז יש סיכוי שהתשובה היא: שאין גבול לכמה לעזור אם אתה לא מציב גבול כלשהו. אם אתה לא מציב גבול והיא לא מציבה גבול אז אין גבול.
לכן אתה צריך להציב גבול לא לפני שתברר איתה מה הגבול שלה.
ואם אחרי זה אתה עדיין מרגיש פראייר זו שאלה אחרת איפה הגבול? ועל זה בסעיף הבא.
2.
אתה שואל "איפה הגבול בין "לעזור" ל"לצאת מנוצל" (פראייר…) ???"
השאלה הזו מאוד רגישה.
כפי שאמרתי אני לא חושב שהוגן לומר גבול אחד לכולם. כל איש ואישה יש להם כוחות שונים ילדים שונים בית שונה נפש שונה שרירים שונים.
לכן אני לא מאמין בסדר מסוים של חלוקת התפקידים אלא בהמלצה וכיוון כללי כפי שאני מסביר בקורס חלוקת תפקידים.
אבל כאן אתה שואל " איפה הגבול בין "לעזור" ל"לצאת מנוצל" (פראייר…)"
אז הגבול הוא לא להרגיש מנוצל.
אם אתה מרגיש מנוצל שניכם מפסידים מזה. אתה כי אתה מנוצל והיא כי היא מרגישה מנצלת ושעושים לה טובות.
לכן כשמרגישים מנוצל צריך להרים את הדגל ולעצור ולדבר על זה.
"אני לא רוצה להרגיש מנוצל"
"איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בלי להרגיש מנצלת ומנוצל ועושה טובות?"
יש גבול לניצול…
עשה את הגבול בחכמה וברגישות
אף אחד לא צריך להרגיש מפסיד מהגבול הזה אלא מרוויח
היא שאתה עושה דברים לכתחילה ובהרגשה טובה
ואתה שתרגיש טוב
פשוט דברו עד להשגת התוצאה
אם לא מצליחים לדבר גשו לייעוץ
מקווה שהובנתי כי הנושא רגיש לאי אילו נשים
נא לא להיתפס על מילה שכתבתי ולקרוא את התשובה שוב בשלמותה
תודה על השאלה הנפלאה!
יעקב
2 תגובות
שלום רב,
אני חיה ג"כ בזויות שבעלי עוזר ה מ ו ן , אפילו יותר מדי..
וברור שזה הכי כיף והכי טוב ונוצץ למי שרואה את זה מהצד ולפעמים גם לי במקרים מסוימים,
אבל אני כותבת לפעמים – כי אישה שלא עושה מספיק בבית מרגישה ריקנות, פחות תועלתית, מטריחה, ואין לה את הסיפוק שיש להרבה נשים מהעשיה בבית שלהם
אני מודה לד' כח יום על המתנה שנתן לי כי יש מצבים שזה ממש הצלה! בתקופות מסוימות או בזמנים לחוצים וכד'
אז באמת לרב הבית שלנו ממש נקי ומתוחזק למרות הגילאים הקטנים והצפופים של הילדים, אבל מה שאני באה להגיד פה, שמי החליט שאם האישה או הילדים לא סידרו אז הבעל חייב לסדר אח"כ,
ז"א אם לה זה לא אכפת ככ אז לא חייבים כ ל י ו ם ממש לסדר אחריהם,
ולאט לאט זה גם יפריע לה, והיא לא תהיה ככ רגועה ושלווה אם לא סדרה כי לא בטוח שבעלה יסדר היום, כמו שהיא לא יכלה יכול להיות שגם הוא לא יוכל..
לא הכוונה להתעלם ולעשות בכוונה, אלאההרגל הזה שהיא התרגלה שיהיה גמד שיעשה את זה במקומי, אז – למה להתאמץ??!
מקווה שעזרתי
המון הצלחות
להרב יעקב, שלום וברכה.
כפי שכתבתי לך לא פעם שיש לי תועלת והנאה מרובה מאד מהשאלות ותשובות החכמות והמחכימות.
וספציפי בתשובה הזאת של להציב גבולות בין בני הזוג, איני מבין איך עושים את זה.
כי לתפיסתי זה משונה מאד, מה האם אדבר עם אשתי או אשאל אותה, האם היא תנקה, כמה ומתי.
הכי הרבה אני יכול להבין, שהבעל יכול לשאול את האשה, אולי את רוצה שאעשה את זה ואת זה.
וכמובן במצב של לחץ בודאי שהבעל צריך להראות נוכחות ונכונות לעזרה.
אבל יותר מזה, לסגור על גבולות לא ברור לי איך עושים את זה,
הרי לא מדובר כאן בעוזרת.
לכן אשמח עם כבודו יפרט יותר בענין זה.
ואודה לך מאד,
כי הענין הזה מעסיק אותי, אכן מתוקף תפקידי כמדריך חתנים.\
בכבוד רב מ.