שלום וברכה,
קודם כל רציתי להודות על התשובות היפות שאתה שולח בכל פעם
אני נהנית תמיד לקרוא וזה תורם לי רבות.
כתבת שבעל יכול לעזור והרבה אבל שהדבר לא יהיה באחריותו
רציתי לשאול אם העניין נכון גם לזוג שעובד, ואנחנו זוג שעובד הרבה ואני מרגישה שכמו שאני לוקחת חלק נכבד בתפקיד שהוא לא שלי כך גם הוא צריך לקחת מהעול שלי שמלכתחילה הוא באחריותי המלאה
ואני באמת קראתי על זה הרבה שבמצב של היום התפקידים מתחלקים שווה בשווה בין בני הזוג
שניהם יוצאים לעבוד, שניהם במטלות הבית.
אני באמת לא מסוגלת לקחת על עצמי כל כך הרבה אחריות, העבודה שואבת ממני המון כוח (גם ממנו)
ואם תגיד שאין בעיה שאני יעבוד רק בלי אחריות של פרנסה והוא יעזור בבית רק בלי אחריות של הבית, אז אני באמת יוצאת לעבוד ללא שום אחריות או עול אלא בשביל עצמי אבל העבודה דורשת ממני המון אחריות שלוקחת לי מהכוח לקחת אחריות על עבודות הבית.
סליחה על המלל הארוך…
זה נושא שמעסיק אותי הרבה
תודה רבה!
שלום,
השאלה שלך היא לא לגופו של ענין ואנה לך לא לגופו של עניין ושאלה.
הראש שלך עסוק במשא ומתן. לא בזוגיות וקשר. (את בטוח חושבת על קשר, אבל לא חיה ומשדרת כך)
הסגנון הזה של "שווה בשווה" שכתבת ושקראת על זה הרבה (ואני לא…)
ומה שכתבת "כמו שאני לוקחת חלק נכבד בתפקיד שהוא לא שלי, כך גם הוא צריך לקחת מהעול שלי"
זה שיח לא מכבד. זו שיחה בין שני בעלי חנות מכולת מגושמים. זה לא מתאים לאישה כמוך. בטוח!
זה מאוד משא ומתן. כמו שאני סובלת, כך גם הוא צריך לסבול.
אם אני עושה משהו גם השני צריך לעשות. לא משנה מה כוחו, מה סגנונו מה מצבו הרגשי, מה מעמדו בבית. אלא מה שמשנה זה כמו שאני ככה אתה. מה שמשנה זה היצר שיהיה "שווה בשווה"…
אני יודע שאת לא מתכוונת. אבל זו החשיבה שאת נמצאת בה.
השוואות יבשות. ודרישות יבשות. כמו בעבודה.
למה העבודה שלך זה לא זוגיות? בדרך כלל כי אין שם מספיק התחשבות ברגשות שלך. את צריכה לעשות כמו כולם. זו לא חוויה שאנחנו מחפשים בזוגיות.
בזוגיות צריך חוויה אחרת. חוויה שבאים לקראת. שבודקים מה מתאים לי ומה לך. לא כמו שאני ככה גזר דינך.
בהקשר הזה הסברתי כנראה באותו מיל שאת מתכוונת שמומלץ שהאחריות עצמה לא תהיה עליו, אבל שיעזור שלא יהיה קשה לאישה. כי כך זה יותר מותאם לשלום בית כמו שהרחבתי בהזדמנויות אחרות. ושוב מה שמעניין זו לא מי אחראי, אלא מה נעשה שיהיה לנו נוח וחיים נפלאים. שווין יבש הוא כוחני ולא שוויוני באמת. הוא אגו ואינטרסים טהורים.
כמו שכולם מבינים שלאישה יש יותר גישה לתינוק בן יומו מלבעל ולכן נותנים לה אותו והיא המנהלת, כך זה בכל החיים. כל דבר בהתאם.
לדוגמה, הבעל צריך לנהל את הקשרים מול הרב שלו ומול הבנק בדרך כלל (שוב לא מרובע גם כאן, כי זה נפשות ונפשות זה דבר נזיל. בכלל לא שוויוני)
עזבי את השווה בשווה
עזבי את ה כמו שאני ככה אתה
התמקדי בלב שלך ושלו
מה יהיה טוב לי וגם לך
ולא משנה כמה עקום זה יראה בסוף על הנייר
משנה שהלב של שניכם יזרום טוב!
כשתבואי בגישה כזו
זה לא יעסיק אותך כל היום הדיונים הללו
אלא יעסיק אותך לחפש את השווין האמיתי שטוב ללב ולמשפחה שלכם
רמז: זה לא שוויוני, זה לבבות שונים וכוחות שונים ואופי שונה. לא שווה.
בהצלחה!
יעקב
תגובה אחת
תשובה מאוד יפה ומנוסחת היטב.
בכל זאת ארצה להבין שאלה שמן הסתם מעניינת רבים (ולא בטוח שאפשר/קל לענות עליה בפורום כזה).
תכלס אני יוצא מתוך נקודת הנחה שגם קשר זוגי אמור להבנות פחות או יותר על בסיס מוסכם כל שהוא..
שהרי בסופו של יום לא תמיד הזוגיות נמצאת במקום הכי טוב ויש עליות ויש ירידות ואז מה יהיה במצב כזה? מי אמור לעשות מה ולמה?
ראיה נוספת שהרי יש כתובה ובה יש מחויבות ברורה לבעל מה הוא חייב ומה לא.
ומאמין שגם לאשה יש מחוייבויות כל שהם.
ואם כן האם לא נכון להסביר פעם אחת ולתמיד מה באמת הבסיס? מה באמת מחוייבות הבעל ומה באמת מחוייבות האשה?
ואחרי זה האם במצב משתנה כמו אשה עובדת וכדו', האם הבסיס הזה משתנה או שהוא קבוע?
כמובן שעל כל זה יש לבנות זוגיות טובה ובריאה שאולי תהיה עקומה על הנייר כלשונך..
לדוגמא, אני בעל עובד ואישתי מהימים הראשונים של אחרי החתונה אמרה לי בצורה יפה אם אני יכול 'לעזור' לה עם הכלים כי היא פחות אוהבת את התחום הזה. הבעיה הייתה שגם אני סולד לגמרי מזה ואצלי במשפחה ידעו את זה היטב. אז כחתן טרי הסכמתי לעזור, אבל מה שקרה שזאת נהייתה מטלה שלי ורשומה על שמי.
גם אם ניסתי לרמוז שאני לא שלם עם זה בין במילים ובין במעשים זה לא עזר והכלים חיכו לי.. (וזה היה ברור שאני לא רוצה את זה)
ובמשפחה שלי כששמעו על זה באקראי, ממש היו בשוק ואף הדגישו שזה ממש לא אני ושיבחו אותי על זה בקול.
ולכן במידה ובאמת זאת הייתה מטלה שבבסיסה רשומה על האשה לצורך העניין, היה הרבה יותר ברור שזה היא צריכה לעשות ולא אני. ובמצב ששנינו שווים בסלידה מזה וכדו' מאמין שהאשה הייתה מבינה ומתנהגת אחרת.
כמו שלדוגמא, ברור שהבעל הוא זה שצריך להביא פרנסה אלא אם כן סוכם אחרת במפורש. ולא מצוי בזוג נורמלי (ממה שאני מכיר ורואה מסביבי) שהבעל 'דורש' מאשתו לעבוד והוא לא.
בקיצור מה דעתך על זה הרב שקולניק היקר.
בהזדמנות זו אודה מאוד על המיילים והעלון. עוקב קבוע ומאוד מחכים.
תודה!