שלום,
המיילים והתוכן שאתה שולח עוזרים בצורה שלא תתואר, תבורך בכל הברכות!
רצינו לשאול,
על מקרה כזה שהבעל הוא בן יחיד לאמא גרושה,
הרבה פעמים האמא נותנת לו כסף לדברים בשבילו – בגדים לחג / פעמיים בשנה סכום קבוע לניקוי שיניים / וכל מיני על זה הדרך,
וכמובן שיחה יומית בל תעבור כולל שישי ומוצ"ש…
האם זה תקין?
האם הגיוני שלאשה זה מרגיש שחמותה מחקה אותה, ז"א היא מתייחסת לבעלה כאילו עדיין היה בבית שלה?
נשמח לשמוע דעתך על כזה מקרה..
תודה על הכל!
שלום רב,
המקרה מצוי..
האם זה תקין זו שאלה קשה.
השאלה היותר קלה האם זה לא מפריע לתקינות החיים. אם כן מפריע לתקינות החיים, אז זה בהחלט לא תקין.
לפעמים זה הרגל שנשאר מהטלפונים עם הבחור בישיבה (וההרגל הזה לא טוב, כי זה מעודד תלות וחוסר בגרות, לכן לא כדאי ליצור כזה הרגל. הבחור צריך להרגיש עצמאי ויכול להסתדר לבד)
אם יש הרגל ותלות כזו, האשה יכולה להרגיש שבעלה לא צריך אותה להתמודדות ושיתוף בחיים, כי יש לו את אמא שלו. מלבד זאת יש שאלה האם זה באמת פוגע בך וביחס אלייך.
אני מציע שתתמקדי בשאלה "האם זה פוגע בי?"
אם התשובה היא "כן", אז את צריכה לדבר איתו על מה שפוגע בך ולא ישירות על הקשר שלו עם אמא שלו.
לדוגמה
ישירות על אמא שלו: אתה כל היום מדבר איתה וזה נראה שהתחתנת איתה.
ישירות על מה שמפריע לך: אתה יודע שקשה לי להיות לבד כל הערב כשאתה בשיחות ארוכות עם אמא שלך, אני רוצה שיהיה לי מקום חשוב אצלך. (ומה אתה עושה עם אמא שלך פחות מרתק אותי).
ישירות על אמא שלו: אמא שלך מוחקת אותי
ישירות על הקושי שלך: אני מרגישה מחוקה ומקום 2 לעומת אמא שלך. (הבעיה היא ביני לבינך ואותה צריך לסדר. את הבינינו)
אני חושב שבעלך (וגם את) לא ממוקדים ביחס ההדדי,
אלא במהלומות ודיונים סביב האמא
אם תהיו ממוקדים בביניכם מה ביניכם צריך שינוי
יתכן שכתוצאה מכך המסקנה תהיה לדלל את הטלפונים או את הזמן שלהם עם האמא
או שלא…
העניין הוא ביניכם
וזה מה שיקבע האם זה נורמלי לכם המצב הזה או שלא
תודה על השאלה!!
יעקב
7 תגובות
גם אצלי זה ככה.
חמותי גרושה ובעלי הוא לא בן יחיד אבל הקטן בבית.
ואצלה זה כמה שיחות ביום. עד שלמדתי ואמרתי לו שזה מפריע לי. אני מרחמת עליה והיא באמת מסכנה, אבל שאנחנו יושבים ביחד או יוצאים, זה מפריע לי.
ובאמת, מאז בעלי ממש מקפיד על זה ובזמנים כאלה לא עונה (עד שזה מגיע ל5 שיחות רצופות שלא נענו, אז אני אומרת לו- תענה תרגיע אותה:)
אני לא יגיד שתמיד זה קל, אבל אני חושבת עליה, אישה בודדה, לבד כל היום. לפעמים זה עוזר לי לקבל את זה יותר בקלות.
המון הצלחה וכוחות!!
מעורר הערכה
הן משועממות! אין להן סיפוק מחיי היום יום,ומשלימות את זה בפטפטת מיותרת עם הנשואים,
גם אצלי זה אותו סיפור
לא חמות גרושה
אבל יצאה לפנסיה מוקדמת
בלי לדעת מה היא הולכת לעשות עם החיים שלה (היא טיפוס מאד לא חברותי ואין לה חברה ומהמשפחה שלה התנתקה מזמן אפילו שיש לה משפחה ענפה ממש…)
ומוציאה אותנו מהדעת מהשעמום שלה! ועוד אנחנו גרים קרוב ממש…
כמה שאנחנו מדברים אתה שתלך ללמוד משהו להתנדב וכו,אין עם מי לדבר!
אנחנו לא הצלחנו עדין, אבל אולי תחפשו דרך לגרום לכך שהיא תהיה עסוקה ומסופקת מעצמה…אחרת זה הרס ממש לנישואין וזה גורם לצלקות שקשה מאד לרפא אחר כך,
כי לאשה אין יכולת לתת כסף לבעלה, להשקיע בארוחה ברמה של מסעדה כל יום לבן שלה ,( לכלות שלה?תשכחו מזה, איך היא אמרה לי פעם שהתעצבנתי עליה שהיא קוראת לבעלי לבוא לאכול אתה ואותי משאירה לבד? אני לא בית תמחוי..)ועוד כל מיני פינוקים שרק חמות שיש לה זמן מיותר בשפע יכולה לעשות, והתוצאות בהתאם!
גם אני בתור בן ל14 אחים ואחיות ושש נשואים ו5 בחורים בישיבה כולם אבל כולם מתקשרים לאימי מורתי כמעט כל יום
וזה לא מוריד ולא אמור להוריד מהתקשורת עם האשה
מגיע לאמא שהשקיעה כל כך הרבה בנו שנתקשר אליה ולא רק כשצריכים טובה בייבי סיטר או להגיע לשבת אז נזכרים ממנה
אבל בכל מקרה צריך לדעת לשמור אם זה מפריע לה לא להתקשר בפניה כמו כל דבר
וד"ל
חושבת שזה לא הנושא כמה ההורים מתקשרים וכו'.
להיפך צריך כמה שיותר לתת להם הנאה מאיתנו הנשואים והנכדים ומלא נחת.
הכל מגיע להם, כמובן עד שזה מגיע לקו חציה של הזוג בעצמו.
ברגע שזה מתחיל לחצות- פה כבר צריך לעצור!! וגם זה צריך במחשבה ובכבוד!
בכ"א מדובר בהורים!
אין כאן תשובה חותכת.
להתקשר כל יום ולשוחח כמה דקות זאת לא בעיה
וזה לא מפריע לזוגיות-כל עוד החמות לא חופרת בחיים הפרטיים ומתערבת או שהבן מספר דברים אישיים מבלי לשאול את אשתו קודם…
גם ככה יש הלכה מפורשת בשולחן ערוך,שבן חיב לבקר את הוריו כל יום ובדורינו שגרים רחוק שיחת טלפון מספיקה,
אבל בתאל-הורים שרוצים לראות נחת שישקיעו גם הם מעצמם!
הם לא יכולים לשבת רגל על רגל בבית ולצפות שרק אנחנו נבוא,נעזור,נקנה להם מתנות,נתקשר וכו ומהצד שלהם כלום!
לכל מטבע יש שתי צדדים-הורים שמשקיעים מעצמם ומזמנם בילדים הנשואים רואים נחת,הורים שלא-שלא יצפו יותר מדי,
אני נשואה 20 שנה,חמותי מעולם לא הרימה אלי טלפון ולא באה לבקר,בשנים הראשונות התקשרתי הרבה ועשיתי הכל כדי ליצור קשר קרוב ומכבד שראיתי שכל המאמץ בא רק מהצד שלי,הפסקתי ,היא התלוננה על זה ועד היום היא מתלוננת על זה,(כי בגלל זה בעלי פחות מגיע ופחות מתקשר),שאני לא יודעת לכבד,ולא מתיחסת יש גבול לכמה בן אדם יכול
בכל מערכת יחסים יש שתי אנשים לא אחד ושתיהם צריכים להשקיע!
את צודקת ממש!!!!
ולא שאני באה לפסול את דברייך. כי החיים שלי לא קלים בגלל זה.
נכון לעכשיו אני משקיעה המון כספים בגלל טעויות שלהם של ההורים שלי(הם הודו בזה בעצמם)
אבל, זה עבודה מאד קשה ולא קל לעשות אותה לבד. להביא את עצמינו למצב -שלנו אין אפשרות לתקן אותם (בפרט לא את החמות). אלא לחשוב איך אנחנו מסתדרים עם זה.
ואני וחמותי זה סיפור "אהבה". חסר רגש לחלוטין.לא משתפים אותם כמעט, כי כל סיפור יכול להקפיץ אותם..וחדשות טובות אצלי -אצלם זה נורא והיום- והצעירים האלה אין להם אחריות.. וכו'…
אבל גם בזכות התכנית של הרב שקולניק אני מקבלת מלא תובנות לדברים שמתאימים לי ומנסה ליישם.
בהצלחה לכולנו.