שלום וברכה!
אני רוצה לשלוח בבקשה שאלה לעלון,
קודם כל ניכר מהתשובות שאתה עונה, שעומד מאחורי זה השקעה ומחשבה מרובה….
לא הבנתי איך אנשים הגיעו לבינה מלאכותית??
בכל אופן אני מאוד מעריכה ומאוד שמחה לקבל את החומר, מחכים אותי כל מייל מחדש.
יש"כ!!
ולשאלה שלי, אמנם קצת מורכבת בענייני חינוך וטכנולוגיה, הלוואי תוכל לתת לי הכוונה.
אנחנו הורים ל- 3 ילדים מתוקים ב"ה, הגדול מבינהם בן – 6, לבעלי יש סמארטפון כבר כמה שנים,
בשנה האחרונה הבן הגדול שלי גדל והתחיל להגיד לו שהוא גוי ולשיר לו כל מיני שירים, בקיצור לא נעים…
ניסינו להסביר לו – הגנה הכי חזקה של החסידות /רק של העבודה, תכלס הילד לא הגיע להבנות זה מאוד בלבל אותו,
הוא נמצא בחיידר מאוד חזק, החברה מאוד השפיע עליו וזה נכנס לו חזק שזה דבר אסור! ובכל הזדמנות שאל את בעלי מלא שאלות,
(רק חשוב לי לציין, שאנחנו מאוד שמחים שזה החינוך שהילדים שלנו מקבלים)
תכלס, בעלי החליט שהוא יגיד לו שהחזיר את זה כבר לעבודה ופשוט להסתיר את זה ממנו, זאת אומרת, לא להוציא את זה ליד הילדים בכלל, ואם צריך משהו דחוף נכנס לחדר.
לי אישית זה מאוד מפריע שמסתירים מהילדים, אני חוששת שהוא יגדל והוא יעלה עליו, אני גדלתי וקלטתי כל מיני דברים, אפילו שטותיים שאמא שלי עבדה עלי בהיותי ילדה, וזה השפיע עלי מאוד, אבדתי אמון, אני היום לוקחת את כל מה שהיא אומרת לי בערבון מוגבל…
אני רוצה שבעלי יהיה הדמות הכי יקרה לילדים שלי ואני חוששת שההסתרה הזאת תעשה ההיפך.
מה אתה מציע לעשות?
תודה רבה מראש!
(אני מאמינה שמיותר לציין בעילום שם)
שלום רב,
אני כמובן לא מביע דעות על הנהגות והתנהלות בבית לזה יש רבנים וקהילות.
אותי מעניין יותר העניין של האמון בינו לילדים והמחשבה שלך על חוסר אמון שיכול להיווצר כמו אצלך והורייך.
בעלך כנראה לא רוצה להוציא את הסמארטפון מהבית ולכן את שואלת אותי מה עושים עם האמון של הילד והייחס ביניכם.
אז ככלל, אם ההורים אמיתיים באופן גורף זה לא גורם לחוסר אמון מהותי בדרך כלל.
אבל באמת לא יהיה מוצלח בכלל שהוא יתפס בהמשך.
לכן אם אין ברירה תחשבי על כך שכנראה שההורים שלך חגגו על להסתיר דברים ולכן זה פגע
או שלא הסתירו היטיב מה שחייבים להסתיר ואל תשווי ביניכם. כי בינתיים אתם לא מפירים אמון להבנתי.
כל ההורים מסתירים דברים מילדים…
השאלה אם באמת שומרים בסוד הרמטי והשאלה אם יום אחד כשמתחתנים מסבירים להם שזה ככה הולך…
לכן הרעיון שהייתי מציע אם אין ברירה אחרת
זה להסתיר מאוד עד גיל מסוים שבו הוא יוכל להבין שיש הוראה מרב ואז להיות כנים.
זה יכול להתחיל בריכוך של החשיבה "שיש מקרים שהאדמו"ר מסכים" ובהמשך "שאלנו וקיבלנו את ברכת הדרך"…
ואז זה יבוא לו יותר מסודר כשיהיה בשל.
ואכן אי אפשר לשחק עם אמון.
צריך לחשוב על אמון ככרטיסייה שמקבלים פעם בחיים ויש בה רק שני ניקובים. ומרגע שנוקבו שני הניקובים. הכרטיסייה נוצלה ואין עוד כרטיסייה.
לכן צריך לקחת את העצה שלי בזהירות עצומה!
רוצה לקרוא עוד תשובות שלי על חינוך ילדים? יש כאן חוברת ייחודית רק על חינוך ילדים
תגובה אחת
שאלה כ"כ חשובה!!!!
אני בטוחה שהיא נוגעת להרבה משפחות. והכנות שלך על הכנות זה כבר הרבה ומועבר לילדים…