שאלה,
אני קוראת את השאלה על הבגדים ותוהה לעצמי….
אני בדיוק הפוך הולכת לקנות לבד בגדים ו90 אחוז ממה שאני קונה בעלי אוהב וגם מה שלא הוא אומר לי וזה לא מונע ממני ללבוש אותו,
רק מלקרוא את השאלה הרגשתי חנוק…….
השאלה אם אנחנו "מתנהלים" כך זה טוב או שזה מעיד על בעיה כלשהיא… או לא יודעת מה…..
בכלל כל החיים שלנו בנויים כך, הוא אחראי על זה ואני על זה….
לא עושים דברים ביחד…. הכוונה לדברים טכניים בבית וכו….
כל אחד ממלא את האחריות שלו בלי להתערב אחד לשני……
חנוק לי לחשוב שאני ישכיב את הילדים ביחד עם בעלי, יבשל ביחד, ינקה ביחד – וראיתי זוגות כאלה…..
מה דעתך?
שלום,
ותודה על השאלה שנותנת לי להבהיר משהו.
אין שום בעיה בהתנהלות כזו שכל אחד אחראי על משהו כמו שתיארת.
פשוט יש זוגות שאוהבים לעשות הרבה דברים ביחד, וזה עושה להם טוב.
ויש זוגות שזה לא הנושא אצלם הלעשות ביחד. לכל אחד יש את האחריות שלו, את הקצב שלו, ואת המרחב שלו – וגם זה יכול להיות מצוין. כי אצלם הביחד מתבטא בדברים אחרים כמו שיחה טובה ועוד. יש כאלה שזה מספק אותם.
ומי שלא כזה (לכאן או לכאן) שלא ינסה להיות כזה. זה ממש אסור. צריך להיות טבעי.
מה שמעניין בסוף זה:
האם טוב לכם כך?
האם יש ביניכם כבוד?
האם כל אחד מרגיש שיש לו מקום?
האם החלוקה הזו נעשית מתוך אמון, או מתוך ריחוק?
האם כשצריך עזרה – אפשר לבקש בלי להרגיש שזה פלישה?
האם יש גם רגעים של קשר רגשי, שיחה, התעניינות וחיבה – גם אם לא עושים הכול ביחד?
אני כותב קצת בהכללה – אך בגדול אלו השאלות…
שאר הדברים כבר פחות משנים זה יותר עניין של התאמה.
יש זוגות שהביחד עושה להם טוב,
ויש זוגות שהמרחב עושה להם טוב.
גם להם יש “ביחד”, רק בקצב ובצורה שמתאימים להם.
השאלה היא לא הצורה – אלא מה זה עושה לקשר.
ומה שמעניין בסוף זה יותר השאלות שכתבתי מקודם.
תודה שוב.
יעקב
